פורסם ב-

זיהוי רגשות והבנת הבעות פנים – מאמר

זיהוי רגשות והבנת הבעות פנים

זיהוי רגשות והבנת הבעות פנים לפיתוח אינטליגנציה רגשית

זיהוי רגשות והבנת הבעות פנים היא מיומנות חשובה ומשמעותית בפיתוח של אינטיליגנציה רגשית. התקשורת האנושית, לעיתים, יכולה להיות כל כך מורכבת. היא כוללת אינספור אלמנטים שחייבים להילקח בחשבון בזמן התקשורת של אדם אחד עם רעהו. הבעיה העיקרית במציאות זו הינה העובדה שלא כל האנשים רגישים באותה מידה לאלמנטים אלה. לדוגמא, הבעות פנים יכולות להעיד רבות על מה חושב האדם שמולי, כיצד הוא מרגיש, ולעזור לגבש קו התנהגות והתנהלות מולו.

קושי בזיהוי רגשות והבנת הבעות פנים היא תופעה העשויה לפגוע בקשרי חברויות בשנות הילדות וההתבגרות.

זיהוי רגשות והבנת הבעות פנים בהקשר של אינטליגנציה רגשית

נושא זיהוי הרגשות נקשר באופן ישיר לאינטליגנציה רגשית. היכולת לזהות רגשות גם נקשרת לביטוי הרגשות. שהרי אנשים מזהים את הרגשות שמוכרים להם מעולמם האישי, וההיפך – ניתן להתחיל לזהות את הרגשות שנצפו תחילה באנשים סביבם. כאשר יכולת זו אינה ממומשת במלואה בקרב אדם כלשהו, כדאי מאוד למצוא את הדרכים ללמדו רמזים ודרכים לפרק לגורמים את רגשות האנשים סביבם (מה המשמעות של גבות מורמות? שפתיים קפוצות? וכו’). קלפי משחק המיועדים לפיתוח אינטליגנציה רגשית מהווים אבן דרך חשובה בתהליך זה, שאינו בא להחליף את התקשורת האנושית, אך מסוגל לתת כלים מספיק מדויקים ליצירת תקשורת זורמת יותר, ועל מנת שהילד יוכל לפתח את יכולותיו על בסיס איתן זה.

מה אומרות הבעות הפנים לילד?

כאשר ילד מסוגל לבצע שיום רגשות בצורה יעילה, הוא ירגיש יותר בטוח בעצמו, משום שלא יהיו לו ספקות לגבי מצבו, מה דרוש ממנו וכו’. לדוגמא, כאשר המורה אומרת לילד: “אני יודעת שאתה יכול להשיג הרבה יותר!” – הבעת הפנים שלה קובעת האם המשפט הנ”ל הינו חיובי או שלילי. רגש חיובי – עידוד, חיבה, יפעלו כתמריץ חיובי לילד. בעוד הבעת פנים שלילית – כעס, זעף, עשויים להשיג את התוצאה ההפוכה. כך, במידה והילד מתקשה בהבנת רגשות ולא תמיד מבין נכונה את הרגש שמשדרים כלפיו, ההערה הזאת עשויה לגרום ללחץ רב. כמו כל היקשרות עם ילדים ומבוגרים כאחד. חוסר ידע שווה לחוסר ביטחון. לפיכך, ילד המתקשה לקרוא את הרגשות על פניו של אחרים יכולים ליהנות רבות מקלפי המשחק של “משחקים שבלב” שנועדו לפתור בעיות מסוג זה באמצעים מהנים, מעוצבים וצבעוניים, משחקים שכל ילד יאהב!

המלצות כלליות לשיפור זיהוי רגשות והבנת הבעות פנים 

מצד אחד, אינטליגנציה רגשית הינה פעמים רבות מולדת (כלומר – ישנם ילדים שנולדים עם ההבנה הזאת, ויש כאלה שלא ונאלצים ללמוד את המיומנות הזאת תוך כדי החיים), אך לעיתים היו גורמים בחיי הילד שהפריעו להתפתחות של מיומות זאת. יכול להיות שהאנשים שבחברתם הוא בילה את שנותיו הראשונות לא ביטאו את רגשותיהם באמצעות הבעות פנים, לכן לא היה לילד מהיכן ליישם את העניין. בכל אופן, מדובר במיומנות שיכולה להיות גם נרכשת. היתרון הגדול של פיתוח אינטליגנציה רגשית באמצעות קלפים הינה העובדה שתהליך הלמידה נעשה בקלות והנאה. עולם חדש נחשף בפני הילד, מרתק ומרגש, משום שהוא חבוי ולא מובן עבורו עד כה. האפשרות להבין את תגובות הסובבים דרך היכרות עם הרגשות השונים באמצעות קלפי משחק – זוהי הדרך הפופולארית בקרב המטפלים של ימינו ליצור תנאי חיים נוחים יותר עבור כל ילד.

לקרוא כאן על היפותזת משוב הפנים

פורסם ב-

כישורים חברתיים וקשיים חברתיים – מאמר

כישורים חברתיים וקשיים חברתיים

כישורים חברתיים וקשיים חברתיים

כישורים חברתיים וקשיים חברתיים הם שני מושגים הלקוחים מעולם הפסיכולוגיה ההתפתחותית והחברתית. כישורים חברתיים תקינים ממלאים תפקיד מרכזי בחיים. ילדים מוכשרים חברתית, הם לרוב פופולריים ואהובים. לעומתם, ילדים אשר מתקשים מבחינה חברתית חווים לעתים תכופות דחייה מבני-גילם וקושי להסתגל. ילדים המתקשים עם כישורים חברתיים מוצאים את עצמם במעגל קסמים: בעקבות הקושי שיש להם ביצירת קשרים חברתיים, הם חווים דחייה – כתוצאה מכך, הם מתקשים להתנסות עם יצירת קשרים חברתיים וממשיכים לחוש בידוד חברתי אשר הולך ומתעצם. 

כבר מגיל צעיר מאוד ילדים לומדים כיצד ליצור קשר עם אנשים אחרים. בגיל כמה שבועות הדבר מתחיל עם הצחוק הראשון של התינוק אל עבר אמו או אביו. הילד זוכה לתגובה חיובית על התנהגות זו ושב ועושה זאת פעם אחר פעם. וכך, לאט לאט, נוצרים הכישורים החברתיים הראשונים – הילד לומד ליצור קשר עם האנשים מסביבו. ההתפתחויות שהילד עובר בשנים שלפניו הן עצומות. כך הוא הדבר גם לגבי התפתחות הכישורים החברתיים.

בגיל 4-5 שנים רוב הילדים יודעים ליצור קשר תקין עם ילדים ומבוגרים בסביבתם. ובכל זאת, קיימת קבוצה של ילדים אשר חווה קשיים רבים עם הדבר. ייתכן שהדבר קורה משום שהילד גדל בסביבה בה, לדוגמא, נמצאים מעט ילדים אחרים והילד עוד לא רכש ניסיון במשחק המשותף עם ילדים. במקרה כזה הילד ידביק במהרה את הפער ויסגל לעצמו את הכישורים החשובים. אולם קיימת גם קבוצת ילדים אשר התנסו לא מעט במשחק ובקשר עם ילדים אחרים ובכל זאת מרגישים אבודים בנוכחותם. במקרים אלו אנו מדברים על קשיים חברתיים ולעתים אף על חרדה חברתית.

קשיים חברתיים

בגיל בית הספר היסודי יש לכארבעה עד שמונה אחוזים מהילדים קשיים חברתיים. כאשר אנו מתבוננים בקבוצת הילדים אשר מקבלת עזרה מקצועית, אנו למדים, כי בין 15%-20% מהם חווים קשיים חברתיים, בין אם בשילוב עם בעיות אחרות ובין אם לאו. חשוב מאוד להתייחס לבעיה זו ולטפל בה בגלל נטייתה לגדול ולא להיעלם, כפי שהיינו מקווים. לצד זאת, בעיות חברתיות מובילות לעתים קרובות לבעיות אחרות כגון, בעיות בתפקוד הלימודי בבית הספר. אנו רואים שבעיות חברתיות מובילות לתלות, לנסיגה ולתוקפנות. ניתן, פחות או יותר, לחלק ילדים עם בעיות חברתיות לשתי קבוצות.

הקבוצה הראשונה היא של ילדים מופנמים וסגורים. לילדים אלה אין או יש מעט מאוד קשר עם בני גילם. הם אינם בולטים בכיתה ולעתים תכופות בית הספר אינו רואה את בעייתם. והם נחווים לעתים קרובות כנוחים ו׳זורמים׳ בכיתה. הם אלה ביישנים, פסיביים ומתאימים את עצמם ביעילות לרצונם של אחרים. הם לא עומדים על שלהם וחווים קושי להביע כעס. אצל רבים מילדים אלה ניתן לראות חרדה חברתית – אצלם פחד הוא בד״כ הבסיס לבעיה החברתית. אגב, חרדה חברתית מופיעה גם אצל ילדים ללא בעיות בכישורים החברתיים. אצל קבוצת הילדים הזו נבחין כי יש להם חבר או שניים טובים. הם בדרך כלל מתקשים עם קבוצות של ילדים.

הקבוצה השנייה כן מנסה ליצור קשר, אולם עושה זאת באופן שגוי. ילדים אלה נראים כמבקשים לריב, מרבים לצעוק, להכות ולדחוף ילדים אחרים. ילדים אלה הופכים לא מעט לקרבנות של הצקה. בית הספר חווה בעייתיות בטיפול בילדים אלה. ילדם אלה אינם אהובים, מפגינים התפרצויות זעם ומתעלמים מזכויותיהם של אחרים.

אצל שתי הקבוצות ניתן לראות, כי לילדים קשה להעריך בצורה נאותה מה הסביבה מצפה מהם. יש להם מעט אמון ביכולות החברתיות שלהם (דבר, שבכל פעם שמצב חברתי נכשל או נתקע, מתחזק ומתקבע יותר ויותר) ופוחדים לעתים קרובות עד כדי הימנעות ממצבים חברתיים.

כיצד נוצרות בעיות בכישורים חברתיים וקשיים חברתיים?

מספר גורמים תורמים להתפתחות של בעיות חברתיות.

אנו רואים כי לעתים קרובות לאחד מההורים של הילד עם הקושי החברתי יש או היה בצעירותו קושי עם מצבים חברתיים. מצד אחד, ניתן לחשוב שלתורשה יש כאן תפקיד מסוים. מצד שני, אנו מבינים שהילד לא זוכה ללמוד את הכישורים החברתיים בצורה נכונה מהוריו. עם זאת, ילדים יכולים לפתח בעיות חברתיות גם בעקבות חוויה לא נעימה או טראומטית שהם חוו בתחום החברתי (הצקות, אלימות מצד ילדים אחרים וכו׳).

לעתים נוצרות הבעיות החברתיות בעקבות חשיבה מוטעית של הילד על עצמו ועל סביבתו. ילדים אלו חושבים לעתים תכופות: ״אף אחד הרי לא רוצה להיות חבר שלי, כולם חושבים שאני מוזר. כל מה שאני עושה הוא ממילא לא נכון״. בעקבות חשיבה מוטעית זו הילד מתחיל להימנע ממצבים חברתיים וכך לא מגיע להזדמנויות לרכישת כישורים חברתיים.

כיצד ניתן לקבוע כי קיימת בעיה?

על מנת לקבוע כי קיימת בעיה חברתית, אנחנו זקוקים לבדיקה יסודית. ננסה לערוך תצפית על התנהגות הילד באותם מצבים שהתנהגות חברתית מתבקשת ממנו (בדרך כלל בבית הספר). נקיים שיחה עם הילד, עם הוריו ועם מחנכת הכיתה בה הילד לומד. לעתים גם נבקש מההורים ומהמורה למלא שאלון. במקרים מסוימים נוכל גם לברר מהי דעתם של תלמידים אחרים באמצעות תיאור כללי של מי הם הילדים הנחמדים ביותר בכיתה ומי הכי פחות – כל זה יקרה באופן אנונימי, כמובן. באופן הזה נקבל תמונה יחסית מדויקת על האופן שבו הילד נחווה בכיתה.

בעזרת המידע שאספנו נוכל לקבוע האם אכן קיימת בעיה חברתית ובאיזה תחום כדאי וחשוב ללוות את הילד. רוב הילדים מפיקים תועלת מעזרה רגשית – הם לומדים לפחד פחות. ילדים אחרים יזדקקו ליותר עזרה בתחום הקוגניטיבי – לילדים אלה נעזור להבין ולצפות את ההתנהגות החברתית של ילדים אחרים. כך גם, נלמד אותם כי במצבים חברתיים קיימות מספר דרכים להתנהג. ילדים אחרים יזדקקו לליווי מוטורי דרך ללמדם כיצד לשחק עם אחרים בלי לדחוף או למשוך.

אילו סוגי טיפול קיימים לשיפור כישורים חברתיים וקשיים חברתיים?

ניתן לחלק את את אפשרויות הטיפול בקשיים חברתיים לארבע קבוצות:

לימוד התנהגות חברתית באמצעות תגמול על התנהגויות רצויות והכחדה של התנהגויות בלתי רצויות. נתחיל עם התנהגויות פשוטות, אולם עם הזמן נעלה את הדרישה לקבלת תגמול. שיטה זו יעילה בהגברת התנהגויות רצויות והפחתת התנהגויות בלתי רצויות. יחד עם זאת, שיטה זו אינה מתאימה לילד שזקוק ללמידה ולרכישה של התנהגויות חדשות. בנוסף, שיטה זו אינה יעילה במיוחד כאשר הילד מפוחד או חרד מאוד.

לימוד התנהגות חברתית באמצעות ׳מודלינג׳ (Modeling). הילד מתצפת קבוצת ילדים אשר מבחינה חברתית מתפקדת היטב, ולאחר מכן מביא את זה לשיחה עם המטפל. שיטה זו יעילה ביצירה של התנהגויות חדשות ולעתים תכופות משולבת עם השיטה הראשונה.

בשיטה הבאה נלמד את הילד התנהגות חברתית על-ידי ללמדו לזהות ולפרש בצורה נכונה קודים חברתיים מסביבתו. באופן הזה משתנה בצורה הדרגתית סגנון חשיבתו של הילד. אנו מציגים ומתארים לילד מצב חברתי. לאחר מכן פותחים בדיון בשאלות הבאות: מה קרה שם, כיצד אני יכול להגיב (יותר מאפשרות אחת), מהי דרך התגובה הטובה ביותר, מה יקרה לאחר התגובה, האם זו אכן הייתה התגובה הטובה ביותר?

על מנת לעשות שימוש יעיל בשיטה זו צריכה להיות לילד מוטיבציה לטיפול ורמה קוגניטיבית גבוהה יחסית. פה הילד לומד התנהגות חברתית באמצעות תרגול של כישורים חברתיים. בתרגול זה מיושמות 3 השיטות שתוארו למעלה בשילוב עם משחקי תפקידים ותרגילים מעשיים. שיטה זו מיושמת בדרך כלל במסגרת קבוצתית. מעבר למתואר כאן, העבודה בקבוצה מאפשרת התנסות חברתית חיובית ומעצימה את הביטחון העצמי.

לבעיות חברתיות יכולה להיות השפעה מכרעת על חיי הילד. על כן, חשוב ונכון לקחת ברצינות את הבעיות הללו ולטפל בהן, בעיקר משום שבעיות חברתיות עלולות גם לגרום לבעיות אחרות. מטרת כל צורות הטיפול שתוארו פה, היא שיפור ויצירת גדילה בכישורים החברתיים. את המטרה ננסה להשיג דרך ללמד ילדים מה עליהם לעשות, כיצד עליהם לעשות זאת ולהעניק להם את הביטחון העצמי להעז ולעשות זאת.

המאמר נכתב ע”י אורי מלמד, פסיכולוג חינוכי מומחה ופסיכותרפיסט ומנהל מרכז ׳כישורים׳ והועתק מאתר סלונה

פורסם ב-

כישורים חברתיים הגדרה מויקיפדיה

כישורים חברתיים

כישורים חברתיים הם מכלול של מיומנויות ויכולות של האדם התורמים לקשרים בין-אישיים ותקשורת עם אנשים אחרים.

כישורים החברתיים משפיעים על התנהגות האדם במצבים חברתיים. כישורים חברתיים כוללים פיתוח יכולת של תקשורת חברתית ומערבים הפעלה של אינטליגנציה רגשית. כישורים חברתיים יכולים לסייע לאדם להתמודד מול מצבים חברתיים מאתגרים כמו לחץ חברתי ולהשפיע על אווירה קבוצתית. בהתאם לכך, יש להם חשיבות רבה לפיתוח יכולת מנהיגות.

כישורים חברתיים מאפשרים לאדם ליצור רושם ראשוני טוב, שהוא אחד המרכיבים המכריעים בקביעת המוניטין והתפיסה הכללית של הזולת אודות אותו האדם.
רכישת כישורים חברתיים היא חלק מתהליך החיברות וההתפתחות החברתית של האדם מילדותו. בהתאם לכך, חלק ניכר מהפעילות בגן ילדים מוקדש לנושא זה והעיסוק בו ממשיך גם במסגרת בית הספר.

יכולות ומיומנויות הנדרשות לרכישת כישורים חברתיים

הכישורים החברתיים נשענים על מגוון יכולות ומיומנויות מתחומים שונים. למשל, שליטה עצמית מסייעת לרכישת כישורים חברתיים, משום שהיא מאפשרת להימנע מהתנהגויות שאינן מקובלות חברתית, אשר תוצאותיהן אינן רצויות לאדם. באופן דומה, רכישת שפה היא הבסיס לכישורים החברתיים המערבים תקשורת מילולית, כמו שימוש בדיבור במהלך שיחה. פיתוח האוריינות‎ חשוב למצבים חברתיים המערבים תקשורת כתובה; מצבים מסוג זה נפוצים במסגרת רשתות חברתיות מקוונות.

פגיעה בכישורים חברתיים

פגיעה בכישורים החברתיים יכולה להשפיע על תפקודו של האדם בחיים האישיים, להקשות עליו להשתלב בחברה וליצור קשר עם קבוצת השווים שלו, ולפגוע באיכות חייו. הנמכה בכישורים חברתיים עלולה לעורר תגובות שליליות מצד הסביבה כמו לעג, כעס, עוינות ובוז. במקרים קיצוניים פגיעה חמורה בכישורים החברתיים יכולה אף להוביל לשנאה ולחרם חברתי‎.

בתחום הבידור מוצגות לעתים קרובות דמויות בעלות קשיים שונים בכישורים החברתיים. דוגמה פופולרית היא דמותו של שלדון קופר מתוך הסדרה “המפץ הגדול”. “היפה והחנון” היא תוכנית מציאות המתארת מפגשים בין גברים בעלי אינטליגנציה גבוהה וכישורים חברתיים נמוכים, לבין נשים יפות בעלות כישורים חברתיים גבוהים שחסר להן ידע כללי בתחומים בסיסיים.

גורמים לפגיעה בכישורים חברתיים
כאמור, רכישת כישורים חברתיים מתבססת על מספר יכולות ומיומנויות בתחומים שונים. בהתאם לכך, ישנם מספר גורמים העלולים להוביל לפגיעה בכישורים חברתיים, אשר כל אחד מהם יכול לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות ובעוצמות שונות. לעתים הפגיעה זניחה או קלה מאוד לטיפול, אך במצבים קיצוניים יותר הפגיעה תשפיע באופן משמעותי על התפקוד החברתי של האדם.

כל אחד מהגורמים צריך להיות מאובחן ומטופל על ידי איש המקצוע המתאים. בנוסף, כישוריו החברתיים של אדם מסוים עלולים להיפגע מיותר מגורם אחד בו זמנית – מצב המכונה תחלואה נלווית או תחלואה כפולה. במקרה זה יש לתת מענה מתאים עבור כל אחד מהגורמים במסגרת תוכנית רב-תחומית.

דוגמאות לגורמים העלולים להוביל לפגיעה בכישורים החברתיים:

  • הפרעה נוירו-התפתחותית‏
  • לקויות שונות הפוגעות ביכולות התקשורתיות, כמו לקות שפה.
  • תסמונות מהספקטרום האוטיסטי כמו אוטיזם קלאסי, תסמונת אספרגר.
  • הפרעה טורדנית-כפייתית.
  • הפרעת אישיות אנטיסוציאלית.
  • אימפולסיביות ופגיעה באינהיביציה, אשר עלולות להקשות על האדם להימנע מפעולות ותגובות שאינן רצויות עבורו. מכיוון שתסמיני הליבה של הפרעת קשב כוללים בין היתר אימפולסיביות ופגיעה באינהיביציה, אוכלוסייה זו נמצאת בסיכון לפגיעה בכישורים החברתיים. עם זאת, הנמכה בתחומים אלו יכולה להיגרם גם מסיבות אחרות.

הועתק מאתר ויקיפדיה

פורסם ב-

חשיבות המשחק להתפתחות ילדים – מאמר

חשיבות המשחק להתפתחות ילדים - מאמר

חשיבות המשחק להתפתחות ילדים – מאמר

חשיבות המשחק להתפתחות ילדים מוסבר למעשה כאמצעי חשוב ביותר בהתפתחותם של ילדים, היות והוא מלמד אותם על עצמם, על היכולות שלהם ועל ההתייחסות שלהם לעולם. הורים רבים שואלים את עצמם האם האם משחק עם הילד/ה הוא בזבוז זמן? ההפך הוא הנכון! הורים רבים אשר נמצאים בסיטואציה של משחק עם ילדם מעדיפים ללמדו תכנים חדשים על פני האפשרות הפשוטה – לשחק עימו. המחשבה העומדת מאחורי זה יכולה להיות “משחק הוא ביזבוז זמן וחסר תועלת בעוד שכאשר אני מלמד אותו דברים חדשים הוא נתרם מכך”, אולם אלה אינם פני הדברים. בנוסף, חשיבות המשחק להתפתחות ילדים היא בכך שהוא יוצר יחסים חמים במשפחה, חוויות טובות ודרכו אפשר ללמד את הילד להתמודד עם בעיות ולפתח את הדמיון. ההתפתחות של יכולת המשחק הסימבולי של הילד מצריכה מעורבות הורית וכאן עולה השאלה כיצד עושים זאת?

הכלל החשוב ביותר במשחק משותף עם ילד הוא לעקוב אחר ההובלה של הילד. הורים פעמים רבות מבנים את המשחק של הילד ומחלקים לו הוראות כיצד לבצע את הדברים, והתוצאה היא חוויה לא מתגמלת בעבור שני הצדדים. חשוב לזכור כי המטרה היא לפתח דרך המשחק את הדמיון והעצמאות של הילד ולחזק את בטחונו העצמי ותחושת השליטה והכוח שלו. לכן, הילד צריך להיות המוביל במשחק וההורה המובל. המשחק הוא הזדמנות לשיתוף פעולה ולא כדאי לנצלו לתחרות או הפגנת כוח.

בזמן המשחק המשותף עם הילד רצוי שלא לשאול את הילד שאלות (איזו חיה זאת?) אלא פשוט לתאר את מה שהילד עושה (אתה מאכיל את הסוס). חשוב גם להימנע מהערות ותיקונים, כל אלה חוסמים את החקירה העצמאית של הילד ועוצרים אותו מלפתח רצף במשחק. חשוב לשבח את הילד על הרעיונות שהוא מציג (למשל: “איזה רעיון יפה לעשות ארוחה לבובות”) ולזכור שהתוצר הסופי אינו המטרה אלא התהליך.

כאשר הילד נתקל בקושי במהלך המשחק אל תמהר לעזור לו, אלא רצוי להציע לו לעשות את הדברים יחד. אפשר לתת הצעה, ולבקש מהילד להציע הצעות לפתרון גם משלו. לעודד אותו שהוא יכול למצוא פתרון. פתרון הבעיה במקומו של הילד מגבירה את התלות במבוגר ופוגעת בהערכה העצמית של הילד.

זכרו, חצי שעת משחק משותף ביום בו ניתנת תשומת לב חיובית רבה, יכולה להפחית התנהגות שלילית.

ילדים זקוקים לעיתים לחזור שוב ושוב על אותו המשחק על מנת לצבור בטחון, אם ידרשו למשחק מורכב יותר הם עלולים להרגיש חוסר בטחון ותחושת כישלון ולכן חשוב לאפשר להם את החזרתיות ולהתאים את קצב המשחק אליהם. אם הילד מתנגד למשחק מסוים כדאי לעבור למשחק אחר שהוא מעוניין בו, זכרו המטרה היא להגביר את בטחונו העצמי של הילד ותחושת השליטה שלו.

עימותים בין הורה לילד נוצרים פעמים רבות סביב משחקי קופסא, כאשר הילד מסרב לשחק לפי הכללים הכתובים. חשוב להבין כי יכולת ההבנה של חוקים אצל ילדים בני פחות משבע עד שמונה שנים היא חלקית. לכן אם ילד מציע חוקים שעוזרים לו לנצח צריך לאפשר זאת, ללא חשש שהוא לא ילמד להפסיד בכבוד, את זה הוא ילמד בחיים האמיתיים…

כתבה: מאיה אחירז. פסיכולוגית התפתחותית מומחית

פורסם ב-

המלצות על משחקי קופסא לילדים – מאמר

המלצות על משחקי קופסא לילדים - מאמר

המלצות על משחקי קופסא לילדים – מאמר

המלצות על משחקי קופסא לילדים הוא מאמר על הרצון המשותף לכל ההורים הרוצים קשר קרוב ומשמעותי עם ילדיהם. הרוב המוחלט של ההורים יודע שלשחק עם הילדים זה דבר טוב. גם משחקי ספורט מחוץ לבית, גם משחקי יצירה ודמיון, וגם משחקי קופסא בבית. המגוון אינסופי.

משחקים מהנים, יש בהם שמחה, ונוצרת קרבה ללא מאמץ רב, פשוט דרך החוויה המשותפת. דרך המשחק הילדים רוכשים ידע, לומדים דרכי התמודדות, למשל עם כללי המשחק, ועם תחרות והפסדים. דרך המשחק מתרגלים מיומנויות פיזיות, שכליות, חברתיות. רוכשים בטחון וקירבה במשפחה. רק טוב יש במשחק משותף של הורים עם ילדיהם.

אז למה בבתים רבים ממעטים ההורים לשחק עם הילדים?

יש הורים שעומס משימות החיים גורם להם לשכוח את חשיבות המשחק, ואת ההנאה ממנו. במרוץ היומיום יש תמיד משימות חשובות יותר, יש עניני משמעת וסדר יום לטפל בהם, והמשחק נדחק לשוליים, ומתקיים רק לעיתים רחוקות. זה טבעי וכמעט בלתי נמנע בחיינו המודרניים והלחוצים.

יש הורים המודים, שהם לא אוהבים את משחקי הילדים, מרגישים טפשי, משעמם. מעדיפים לעשות עם הילדים דברים אחרים. הם נמנעים ממשחקים כמה שניתן, ואם כבר מוכרחים הם משחקים בחוסר הנאה.

והילדים? הם תמיד אוהבים זמן משחק והנאה עם ההורים, לפחות בגילאים הצעירים, ועד גיל ההתבגרות. אין הדבר אומר, שהם תמיד מרוצים ומאושרים תוך כדי המשחק. הם יכולים להתרגז, להיות מתוסכלים מהפסד, להיות עצובים או לנסות להשתלט. עבורם המשחק הוא ‘כמו החיים’ והם לוקחים אותו ברצינות.

הורים לעיתים מחמיצים את היתרונות שבמשחק כי הם מנסים לחנך את הילדים ‘להנות מהמשחק’, וכועסים כשהילדים מבטאים רגשות אחרים.

המלצות על משחקי קופסא לילדים – המלצות להורים:

-הרבו לשחק עם ילדיכם. גם בעומס החיים זיכרו שהפוגת המשחק חשובה, לא פחות משיעורים, או עיסוק בנושא חינוכי רשמי אחר- שיעורי בית, סידור החדר וכו’. אם עברו שבועות ולא שיחקתם, התעקשו על הפנאי המהנה של המשחק. בצעו אותו גם בתוך העומס.

– הנהיגו הרגל של משחק משפחתי- פעם בשבוע , זמן קבוע בו משחקים. שישי לפנות ערב, אחד מימי סוף השבוע בו ההורים יותר פנויים. משחק של הורה עם ילד, הורים עם כל הילדים. ההרגל משריש את המשחק שיהיה חלק מההווי המשפחתי. ילדים והורים זוכרים את ההרגל, והוא הופך להיות חלק נעים מהזכרונות המשפחתיים.

  • ביחרו עם הילדים משחקים שמהנים אותם, וגם אתכם.
  • קחו את הילדים לבחור משחקים. תנו להם הנחיה בין אלו משחקים לבחור. למשל, בין משחקי קופסא מסוימים שאתם מגדירים, ונהלו משא ומתן של בחירה משותפת.
  • אפשרי גם שכל ילד יבחר משחק שאהוב עליו, וגם ההורה יבחר משחק שאהוב עליו, ותשחקו במשחקים ‘לפי תור’. כל שבוע במשחק המועדף על מישהו אחד. כך ילמדו הילדים להתחשב ברצונות של אדם אחר, ולהתאמץ עבורו. מסר חינוכי ממדרגה ראשונה.
  • גוונו במשחקים, קנו כל תקופה משחק חדש, כדי שיהיה מעניין, וכדי שתתקדמו במשחקים לפי ההתפתחות של הילדים.
  • ביחרו משחקים שיש בהם ערך חינוכי והתפתחותי לילדים-
  • אין צורך לבחור במשחקים עם מארזים מפוארים. דוקא המשחקים הישנים והקלסיים, שבהם שיחקנו בילדותינו יכולים להיות מתאימים- הם גם מהנים וגם מפתחים מיומנויות.

לילדים בגיל הצעיר, יוכי בן נון הפסיכולוגית הראשית של ‘בריאות כללית’ ממליצה על :

*דמקה- כבר ילדים מגיל חמש יכולים ללמוד את המשחק, אבל ילדים מגיל שבע ומעלה יפיקו ממנו את המירב. זהו משחק אסטרטגיה בו על הילד לקחת בחשבון נתונים רבים ולהתיחס אליהם בו זמנית. זהו משחק שמלמד ‘לחשוב קדימה’ ולתכנן, וגם להתיחס לתכנון של מי שמולך. לנחש מה הוא חושב, ובכך לתרגל מיומנות חברתית חשובה. זהו משחק מצוין לילדים אימפולסיביים והיפראקטיביים, כי הם צריכים ללמוד לא ‘להגיב מהבטן’ אלא לחשוב ולתכנן כדי להצליח.

*משחק הזכרון. אפשר להתחיל מגיל שלוש. בתחילה צריך לשחק עם מספר קטן של קלפים , ולהקפיד שהדוגמאות על הכרטיסים תהיינה ברורות ומוכרות לילד. ככל שהגיל עולה אפשר לעבור למספר גדול יותר של פירטי זכרון.

משחק הזכרון מאמן את הזכרון החזותי והמרחבי של הילד, מתרגל סריקה מהירה של גירויים, והתמקדות בגירוי הרצוי. היתרון של המשחק הוא שניתן להעלות את רמתו עם עליית הגיל של הילדים.

*דוקים- משחק מעולה מגיל ארבע וחצי- חמש. מתרגל מוטוריקה עדינה, קורדינציה, ריכוז, סבלנות ותכנון. לעיתים דוקא הילד עם אצבעותיו הקטנות מצליח יותר מהמבוגר בהפרדת הדוקים.

*ומשחק קלאסי אחרון- רביעיות. אפשר לשחק מגיל שלוש ואילך, ובכל פעם להשתמש ברביעיות אחרות. יש משחקי רביעיות המותאמות גם למבוגרים, כך למשל משחק הרביעיות היפהפה על תל אביב וירושלים. המחשחק מאמן יכולת מיון והכללה. מלמד ילדים מושגים, מכנה משותף, מה דומה ומה שונה. המשחק מתרגל גם כישורי זכרון. דרך המשחק רוכשים גם ידע על התכנים השונים של הקלפים.

משחקים נוספים לילדים בוגרים יותר יכולים להיות משחק ‘הרמז’ המתרגל הסקת מסקנות לוגית בהקשר של פתרון בעיה בלשית. המשחק ‘שדה תעופה’ המלמד התמצאות גאוגרפית במדינות העולם, מונופול כמובן, המלמד ניהול פיננסי וידע על ערים בעולם.

לרוב המשחקים יש ערך חינוכי כלשהו, זאת בנוסף לערך המשפחתי החיובי הקבוע של בילוי זמן משותף של ההורים והילדים.

– ביחרו משחקים שיאפשרו לילדים להצליח-

ביחרו משחקים ברמה של הילדים, שיוכלו לחוות הצלחה ונצחון, גם אם לא כל הזמן, אז לפחות חלק מהזמן. כך המשחק יהיה חוויה מהנה ולא מתסכלת.

– הרשו לעצמכם להנות במשחק ‘כמו ילדים’- תנו לילדים לראות את ההורים שלהם בדרך אחרת מאשר זו הבוגרת אליה הם רגילים. הרשו לעצמכם לצחוק, להתחרות, לכעוס. ‘שחקו על באמת’, אך ללא הגזמה. כל זאת כמובן בשליטה, ובידיעה שאתם משחקים בשביל הילדים בעיקר, ולכן הצרכים שלכם במשחק בכל זאת משניים.

מאת חלי ברק- שטיין

פסיכולוגית חינוכית מומחית. יעוץ להורים, יעוץ זוגי ומשפחתי.

פורסם ב-

קשר בין לקות למידה וקשיים חברתיים

קשר בין לקות למידה וקשיים חברתיים

קשר בין לקות למידה וקשיים חברתיים

קשר בין לקות למידה וקשיים חברתיים מתואר במחקרים לאורך שנים. מחקרים אלו עוקבים אחרי תלמידים לקויי למידה המתקשים ביצירת קשרים חברתיים. 

מאחר ותלמידים לקויי למידה משולבים בד”כ במערכות החינוך הרגילות, הדרישות והציפיות מהם דומות לכלל התלמידים בכיתות הרגילות, אך הם מתקשים לעמוד מול דרישות החברה לתחרותיות, לעמידה בלחצים וליצירת קשרים חברתיים מספקים. כבר בכיתות הנמוכות של ביה”ס, חלק מהילדים לקויי הלמידה, מבטאים רמות בדידות ומוריהם מעריכים אותם כמיומנים פחות מבחינה חברתית. גם תפיסתם העצמית ותחושת הביטחון לבצע תפקודים חברתיים מתערערת כתוצאה מתחושת הניכור החברתי.

המחקרים טוענים כי קשר בין לקות למידה וקשיים חברתיים שכיח וכי ללא הכשרה וטיפוח של היכולות והכישורים, הכוללים התמודדות פעילה עם ניכור חברתי, כישורי חברות ותחושת הבדידות, תלמידים אלה יתקשו להתגבר על הפער בינם לבין קבוצות בני גילם. כי בדומה לקשיים בתפיסת חומר עיוני, יתכן שלילדים לקויי למידה יש קושי בקליטת מיומנויות חברתיות, בעיבודן או בביצוען.

התנהגות חברתית הינה דפוס התנהגות בסביבה חברתית והיא מתבססת על אופי האדם, תכונותיו ודרכי פעולה הננקטות בכל מצב. כמו כן היא קשורה ללמידה של התאמת ההתנהגות לאירוע, הערכת תוצאות ההתנהגות וקבלת משוב מהסביבה. התנהגות חברתית הולמת היא יכולת הפרט למלא אחר ציפיות החברה, לבנות קשרים חברתיים עם בני גילו ולקבל החלטות בהקשרים רגשיים, אישיים, חברתיים וערכיים.

יכולת חברתית מורכבת מהתנהגות מסתגלת וממיומנות חברתית. חלק מתהליך של הלמידה הוא פיתוח מיומנויות הנחוצות לאדם לשנות את עצמו, כדי ליצור אינטראקציה חברתית יעילה ולפתח מודעות וידע בנוגע לקשרים חברתיים. כמו כן לומד האדם לשלוט בעצמו, לפתור בעיות ולהתאים את עצמו למצבים חברתיים שונים.
כישלונות רצופים בלימודים, חסכים חברתיים, הפרעות התנהגות, קשיי קשב וריכוז, תחושת דיכאון, חוסר יכולת לוויסות רגשי, תוקפנות ואלימות ,קושי בשליטה עצמית ודימוי עצמי נמוך תורמים ומעצימים את הקושי בפיתוח מיומנויות חברתיות ואינטראקציות חברתיות. התפתחות היכולת לשלוט ברגשות היא מיומנות התפתחותית הקשורה לתהליכי קשב והיסח הדעת, לכישורי שליטה עצמית ולדחייה של רגשות שליליים. ילדים הלוקים בקושי בויסות רגשי מתוארים פעמים רבות כילדותיים וחסרי בשלות רגשית.

קשר בין לקות למידה וקשיים חברתיים

קושי בהתנהגות חברתית מסתגלת נובע בגלל תקשורת לא יעילה או חוסר הבנה של קודי התנהגות מקובלים. יתכן גם שקיים קושי בפענוח מצבים חברתיים והבנתם, ופירוש לא נכון של תגובות הזולת. קיים גם קושי בתפיסה ובהבנה של מצבים חברתיים מורכבים.

קשיים חברתיים יכול לנבוע מחסך בידע ובהתנסות: מאי היכולת ללמוד אותן בשל עכבה רגשית כמו חרדה, פחד, כעס או הימנעות. או בשל היעדר הזדמנויות להתנסויות חברתיות כמו: כיצד ליזום קשר עם בני אותו גיל, ו/או כיצד להגיב בשעה שילדים אחרים יוצרים עימם קשר. הם זקוקים להוראה מכוונת וממוקדת של מיומנויות חברתיות המותאמת לרמתם ולקשייהם כדי להביאם לרמה של התנהגות חברתית נשלטת ומבוקרת.

לקות בביצוע מיומנויות פירושה העדר יכולת ביצוע, למרות שקיים ידע במיומנויות הרצויות, אין אפשרות לביצוע בגלל בעיה רגשית כלשהי, או בעיה בשליטה עצמית. התנהגות המאופיינת ברמה גבוהה של תוקפנות, אי קבלת מרות, אלימות או התנהגות מופנמת, עלולה לגרום לקשיים חברתיים, רגשיים ולדחייה חברתית. לעיתים הקושי נובע בגלל דרגת עוררות גבוהה וקשיי קשב וריכוז, הגורמים להם להתקשות בריסון התנהגות אימפולסיבית או שליטה רגשית במצבים שונים.

חלק מהילדים מגלים תחושות מצוקה ותסכול גוברים, וחלק מהם מצליחים לפתח מיומנויות המסייעות להם להתמודד ולהצליח, למרות הקשיים. נראה כי ילדים המתקשים לפתח מיומנויות חברתיות שהכרחיות להסתגלות מוצלחת בבית הספר נקלעים למעגל קסמים: מצד אחד הם מתקשים לרסן את התנהגותם ולהסתגל לנורמות חברתיות, ומצד שני, בניסיון ליצור קשרים עם חברים, הם נוקטים התנהגות שאינה מקובלת: הם נוטים להאשים את הזולת, להתמודד עם כעס של הזולת, מתקשים להבין רגשות אחרים, נוהגים להפריע לאחרים. התנהגותם ווכחנית והם נזקקים לתשומת לב רבה. תגובותיהם מוגזמות ואינן תואמות את המצופה מבני גילם.

עקב קשייהם להגיע לשליטה בחומר הלימוד, חוסר יכולתם להתמיד במשימות ונטייתם להיכנע ולוותר על ביצוע משימות, תורמים גם הם להתנהגות בלתי מסתגלת ואפילו לנשירה מביה”ס. קשיי הסתגלותם עלולים לגרום לדחייה חברתית או התעלמות. ככל שמצב זה מתמשך, כך מאמצים לעצמם הילדים סגנון התנהגות האופייני לילדים בודדים שיחריף את תחושת בידודם.

יש ביניהם ילדים שמתאמצים להרחיב את קשריהם החברתיים, אך עושים זאת ללא הצלחה, ויש מהם שנמנעים ונסוגים ואינם יודעים כיצד לפעול. המצב גורם להם לצער רב עד בכי או דיכאון.

בשל כל אלה המצוינים כאן, יש צורך במודעות רבה יותר לחשיבותן של המיומנויות החברתיות ולקשייהם של תלמידים בעלי צרכים מיוחדים לפתח קשרים אלו. משום כך יש צורך בהתערבות מוקדמת של אנשי מקצוע כדי לעזור לילדים לפתח מיומנויות חברתיות, לשפר את היכולת השפתית, אסטרטגיות של שיחה והעברת מסרים ברורים. יש מהם הזקוקים לתמיכה על מנת לקדם קשרי גומלין יעילים וביסוס מעמדם החברתי החיובי בקבוצת בני גילם. למרות שיש הטוענים כי לימוד מיומנויות חברתיות, חיוניות מאד לילדים אלה, לא תמיד הן מצליחות, שכן קיימים מחקרים שמוכיחים שאמנם ניתן ללמדן בחדר טיפולים, אך הלימוד אינו מביא לכלל יישומן בחיי היום יום.

על ההורים לעקוב אחרי מצבם החברתי של ילדיהם, לשוחח עמם ולנסות לעזור להם להתגבר. רצוי גם לערב את המחנכת כדי שתוכל לתמוך בילד ולחזק אותו מבחינה חברתית.

ניתן גם להעסיקם בתחומים שאינם חברתיים ובתחום הכישורים הייחודים שלהם, וזאת כדי לעודדם: משחקי מחשב שיכולים להוות בסיס לקשרים עתידיים עם בני גילם. חוגים שונים לפיתוח כישורים: כדורגל, כדור עף, שחייה תחרותית, בלט, אמנות, ריקודים, קפוארה, נגינה, ציור, עיסוק בבעלי חיים ועוד.

הצלחה בתחומים שונים יעודדו וישפרו את מצב רוחם ואת מצבם החברתי, כמו גם יעזרו להם להתמודד עם מצבי קושי.

מחברת: אורבך נחמה מקור: http://www.add-syndrome.co.il/

פורסם ב-

המשחק וחשיבותו להתפתחות הילד

חשיבות המשחק להתפתחות ילדים - מאמר

המשחק וחשיבותו להתפתחות הילד

המשחק וחשיבותו להתפתחות הילד התחום הסנסו – מוטורי מאפשר לילד לבוא במגע ישיר עם עולמו וללמוד עליו ואותו במגוון של דרכים. המשחק מחדד ומפתח את חושיו של הילד: מאפשר לו לקבל מידע על איכותם של חפצים ומרקמים שונים, על ריחם, טעמם, מראם והצלילים שהם משמיעים. ,נותן לו הזדמנות לפתח את השרירים הגסים ואת השרירים העדינים ולשלוט בעזרתם בפעולות גופניות שונות.

המשחק וחשיבותו להתפתחות הילד בתחום הקוגניטיבי

דרך המשחק לומד הילד להכיר בתכונות השונות של חפצים וחומרים ולהפעיל אותם. הוא לומד להשוות בין חפצים וחומרים להבחין בדומה (לכל הקוביות שבידו צבע אדום; בהשתייכות- תכונה משותפת: כל סוגי המכוניות) ובשונה (הבדל בין פירות וירקות) ובכך מפתח את יכולת ההשוואה, האבחנה, המיון, ההכללה וההסקה שלו.

תוך כדי מניפולציה של החפצים הוא מגלה חוקים פיסקליים שונים (לדוגמא: כשילד משחק בחומרים שונים בגיגית המים הוא לומד שקלקר צף במים ואילו קובית העץ שוקעת במים, והספוג תחילה צף ואחר כך שוקע), ולומד להתמודד עם בעיות. המשחק מפתח את דמיון הילד. כדי לדמיין דרושה יכולת קוגניטיבית לחבר בין ידע על המציאות לבין דימויים מסוגים שונים. לדוגמא: להאכיל את ה”תינוק” (חבר למשחק) בדייסה, בכפית ללא אוכל.

המשחק וחשיבותו להתפתחות הילד בתחום הרגשי

המשחק מאפשר לילד לחוות ולהביא לידי ביטוי חיצוני את עולמו הפנימי ולפתח הבנה רגשית. הילד יכול לשחזר ולחיות מחדש אירועים שונים בחייו כאשר בניגוד למצב במציאות, במשחק הוא המתכנן המבצע והשולט באירועים ובתוצאותיהם. הדבר מאפשר לו להתמודד ביעילות רבה יותר עם מצבים דומים.

במשחק יכול הילד לבטא או לפרוק רגשות אסורים, חלקם תוקפניים מאוד, ויצרים מודחקים, חרדות או קונפליקטים פנימיים כמו: מין, תוקפנות, כעס, תסכול ופחד. הדבר שומר על שוויי משקל רגשי. במשחק יכול הילד לבטא משאלות כמוסות שאינן ניתנות להגשמה במציאות כמו למשל להיות חזק וכל יכול.

המשחק תורם גם לעיצוב הזהות המינית של הילד וללמידת תפקידי המינים השונים, למשל: משחק את תפקיד האם או סבתא. לדעת פיאז’ה בניגוד למצב שבו הילד אמור להסתגל ולהתאים את עצמו למציאות ולעולם המבוגרים במשחק הוא מטמיע את המציאות כלומר משנה אותה על פי צרכיו ודמיונו.

וויניקוט טען שהמשחק מתרחש במרחב הביניים, כלומר במרחב שבין העולם הפנימי של הילד לעולמו החיצוני, במרחב שבין מציאות לדמיון. הילד מוציא את החפץ מהפונקציה הראשונית שלו ויוצר לו שימושים אחרים. במשחק חשוב שיהיו חפצים-אביזרים, אחרת זה אינו משחק אלא פנטזיה שבה לילד אין עם מה ליצור יחסים, עם מה להפגש וממה להפרד וליצור דבר- מה חדש.

המשחק וחשיבותו להתפתחות הילד בתחום החברתי

באמצעות המשחק לומד הילד לפעול במערכת יחסי גומלין עם ילדים אחרים. הוא לומד לנהל משא ומתן, להתפשר, או להשיג את מטרותיו בדרכים לגיטימיות אחרות, להמתין לתורו , לנצח או להפסיד, להצליח או להכשל.

ההגדרה למשחק של ילדים על פי הקריטריונים הבאים:

1. פעילות שמטרתה לגרום הנאה, כיף וסיפוק מיידי.

2. עיקר ההנאה תהיה מתהליך המשחק ולא מתוצאותיו (למשל ילד הבונה מגדל קוביות ונהנה להרוס אותו מיד)

3. המוטיבציה של הילד לשחק נעשית מבחירה חופשית אפשר להציע לילד לשחק אך אי אפשר להכריח אותו לשחק.

4. פעילות המשחק היא ספונטנית וקיימת גמישות רבה במעברים ממשחק למשחק וכן יש גמישות בנוגע לכמות הזמן שהילד עסוק במשחק.

5. פעילות בה הילד משתתף באופן אקטיבי.

6. המשחק הוא פעילות שחוקיה ותוצאותיה מנותקים מהמציאות הרגילה. לדוגמא, כשילד משחק במטבחון הוא יכול לדמיין את המיים הזורמים ולהחליט אם הם קרים או חמים.

סוגי משחק

חוקרים שונים מציעים סיווגים שונים לסוגי המשחק . ברוב המשחקים קיים עירוב של סוגי משחק שונים לכן אין חלוקה מוחלטת בין סוגי המשחק ויש שבפעילות אחת באים לידי ביטוי סוגים של משחק. המיון שיוצע להלן הוא אינטגרציה של מספר גישות:

משחקי תרגול – משחק מניפולטיבי – משחק פונקציונלי

משחקי תרגול אופייניים לשנתיים הראשונות ומשמשים ביטוי ישיר וספונטני לצרכיו היצריים הראשונים של הילד כמו: הצורך לנוע ולהניע, הצורך לחזרתיות רבה על אותה פעילות על מנת לשכלל מיומנויות והצורך במגע חושי. צורתם של משחקי התרגול פשוטה ולעיתים אף פרימיטיבית ורמת הסמליות המתגלית בהם נמוכה.

א. עד החודש החמישי לחייו משחק התינוק בעיקר באברי גופו, מניע ידיים, רגליים, משמיע קולות, ממלמל מוצץ וכו’. בהמשך מתחיל התינוק להתעניין גם בשערה, פניה וגופה של אימו.

ב. הפעוט מתחיל להתעניין בחפצים ובחומרים שבסביבתו: ובודק אותם בכל חושיו: ממשש אותם ולוחץ, מזיז אותם, מלקק אותם מנענע אותם וכו’. המשחק בחפצים משרת גם פונקציות מוטוריות כמו אימון בהליכה, דחיפה, סחיבה וכו’

ג. לרבים ממשחקי התרגול ניתן לשייך, לצד המשמעויות הקוגניטיביות, גם משמעויות רגשיות המלוות תהליכים התפתחותיים של ספרציה ואינדיבידואציה. למשל, לקראת גיל שנתיים עוסק הילד רבות במילוי וריקון, פתיחה וסגירה של מיכלים שונים כמייצגים אכילה עצמאית ועשיית צרכים. בקטגוריה זו ניתן לראות גם פעילות בחומרים נזילים: פלסטלינה, בצק, צבעי אצבעות, גואש, חול, בוץ וכו’.

משחק הבנייה- המשחק הקונסטרוקטיבי

משחק בניה הוא השלב בו הילד משתמש בחומרים וחפצים לבניית משהו שהוא מעבר לחפץ עצמו ומחבר בין חפצים שונים (מחבר קוביות, או מחבר בין הנייר לצבע וכו’).

במשחקי הבנייה, לצד ההנאה הרבה שמפיק מהם הילד, מתחילה להיות חשיבות גם לתוצרים שהוא יוצר.

את תחילתם של משחקי הבניה ניתן לראות כבר בגיל שנה ,והוא מלוה את הילד שנים רבות והולך ומשתכלל עם הגיל. תחילתו של התהליך בבניה מקוביות והמשכו בפעילויות השחלות , פזלים, לוטו וציור וכו’. במשחקים אלה על הילד להענות לעיתים קרובות לסדר ולחוקיות.

חלק ממשחקים אלה (למשל, לוטו, פזל וכו’) קרויים גם משחקים דידקטיים כיון שהם מפתחים לפחות תחום חושי אחד- למשל, משחק התאמה מפתח את חוש הראייה, משחקי זכרון מפתחים את דרכי החשיבה ומשחקים שמתיחסים לצורות הנדסיות מפתחים את ההמשגה.

דרך המשחק המרובה במשחקים אלה לומד הילד להגביל את הדחף ולווסת אותו ולא להשתמש בחפצים באופן הרסני. הוא לומד לא לשבור, לא לזרוק ולא ללכלך. הוא לומד לתכנן, לבנות, להתחלק ועוד. הוא לומד כיצד ניתן לטעות , לנסות שוב ולהתמודד עם תסכול כאשר דבר מה אינו מצליח. הוא לומד לדחות סיפוקים, להיות מציאותי ולעבוד לקראת מטרה.

משחק הסימלי – המשחק הדרמטי – משחק תפקידים – משחק כאילו – משחקי נגיד ש…

המשחק הסימלי מתפתח במקביל לרכישת השפה ולשכלול הייצוגים הפנימיים של הילד המאפשרים לו לייצג את המציאות בעזרת דימויים חזותיים קוליים וכו’. המשחק מאופיין בדמיון והילד משתמש בחפצים שונים כדי לייצג חפצים אמיתיים.

בשלב הראשון משחק הילד במשחקי חיקוי שבהם הוא מחקה את הפעולות ודפוסי ההתנהגות של המבוגרים המשמעותיים לו. על ידי משחקים אלה מפנים הילד דפוסי התנהגות אלה לתוך האני שלו ומזדהה איתם. בנוסף לכך מחקה הילד גם בעלי חיים ואוביקטים דוממים ונעזר בהם לביטוי של צרכים שאינם נורמטיביים למשל, הילד מחקה רעש של טרקטור כאשר נאסר עליו להרעיש. או למשל מלקק מהריצפה ככלב בעוד שליקוק רגיל מהריצפה איננו מקובל.

בשלב השני משכלל הילד את המשחק הסמלי שלו והופך אותו למשחק דרמטי שבו הוא מנסה להתפרק מהלחץ של מצבים קונפליקואליים על ידי לקיחת תפקיד של שני הצדדים המעורבים בקונפליקט, כשהוא מכתיב את הפיתרון המתאים לו. למשל, בובת האם אוסרת על בובת הילד לשחק לבדו בחצר, בובת הילד ממרה את פי האם והילד מחליט על פתרון שיענה לצרכיו.

בשלב מאורח יותר משתתף הילד עם ילדים אחרים במשחק סוציודרמטי ובכך הוא יוצר ומרחיב אפיקי תקשורת עם העמיתים. המשחק הסוציודרמטי מאופיין על ידי בניית תסריטים, חלוקת תפקידים ושיתוף פעולה מתואם.

שלבים בהתפתחות המשחק

פיאז’ה הגדיר את שלבי המשחק על פי השינויים הקוגניטיביים המשמעותיים המתרחשים בחיי הילד:

השלב הסנסו-מוטורי

מלידה ועד שנת החיים השניה. בתחילת השלב פעילות מסוימת, שמתחילה כרפלקס, הופכת בהמשך להיות משחק. למשל, כאשר התינוק ממשיך לינוק גם לאחר ששבע והוא נהנה מהפעילות כלשעצמה. כך, תוך כדי התנסות ישירה ותרגול רב עוסק הילד ברכישת שליטה על תנועותיו, לומד להתאים בין תנועותיו לתפיסתו לבין תוצאותיהם ומפתח סכמות הנעשות עם הזמן מורכבות יותר, מתוכננות ומגובשות. הילד לומד למה לצפות והמשחק הופך לטקס. בסופו של שלב זה רוכש הילד את היכולת להבין את משמעותו של קביעות אוביקט, הן אוביקטים אנושיים (למשל, האם) והן אוביקטים דוממים.

ניתן להפריד בין חקרנות, שבה בודק הילד מהו החפץ ומה תיפקודו לבין משחק שבו לומד הילד מה הוא יכול לעשות עם האוביקט ודרך כך לומד גם על עצמו. בגיל הצעיר תכונות האוביקט יכתיבו לילד את אופי המשחק ואילו אחר כך ימצא לו שימושים רבים יותר ומגוונים יותר.

גארוויי (1977) מדגישה את הצד החברתי של המשחק ואת החשיבות של הקשר הורה-ילד להתפתחות יכולת המשחק שלו.

את השלב אותו הגדיר פיאז’ה כשלב הסנסומוטורי הנמשך מלידה ועד גיל שנה וחצי חילקה גארוויי למספר שלבים:

א. משחק של חיוכים – זהו המשחק הראשון של הילד. מתחיל בערך בגיל 3-4 שבועות ובו מתחיל הילד להשתתף באופן אקטיבי ביצירת מצבים של גירוי שיובילו לחיוך, ובו לומד הילד להשתתף במצבים של תשומת לב הדדית. החיוך מופיע כניגוד שבין ציפייה לבין התגשמות ומתרחש בו תהליך של שחרור מתח, בדומה למשחק הקוקו. בשלב זה בולטת גם חשיבותם של הקולות אותם משמיע המבוגר.

ב. משחק עם תנועה ואינטראקציה – הדרך שבה מפעיל המבוגר את גוף הילד (מקפיץ על הברכיים, מדגדג, מניף, מוחא כפיים, מדגים דקלומים המפעילים את גוף הילד -סבתא בישלה דייסה וכו’) מספק לתינוק הנאה. בגיל זה מרבה הילד לחזור על תנועות כדי לרכוש בהן שליטה, ויחד עם זאת מגוון אותן. לומד לתאם בין תחושה תפיסה ותנועה ותוצאותיהם.

ג. משחק בחפצים – פעוטות משקיעים תשומת לב ומאמצים רבים בעמידה על טיבם של חפצים וכיצד ניתן להפעילם. לחפץ יש חשיבות רבה בעיני הילד כיון שהוא מספק בטחון רגשי בקשר עם העולם (למשל, חפץ המעבר), מאפשר לילד לבטא רגשות או דאגות (בובות), מאפשר לו ליצור אינטראקציה עם מבוגרים (אמא, תראי מה יש לי) ועם ילדים אחרים (זה שלי). הבעלות על חפצים מאפשרת לו גם ללמוד על העולם שמסביבו.

APFEL & PINE הגדירו שלבים בהתפתחות המשחק בחפצים

1. הכנסת חפצים לפה

2. מניפולציה פשוטה של החפצים המלווה בהסתכלות של חמש דקות לפחות

3. מניפולציה מורכבת יותר – למשל סיבוב חוגת טלפון, סחיטת ספוג

4. קשר בין חפצים – מצמיד שני חפצים בצורה כלשהי

5. קשר פונקציונלי – מחבר שני חפצים באופן פונקציונלי, למשל תחתית לספל

6. פעילות כאילו פשוטה- מקרב שפופרת לאוזן אך אינו מדבר, מקרב ספל לפה אך לא שותה

7. פעילות כאילו המכוונת כלפי עצמו: מדבר לתוך שפופרת טלפון

8. פעילות כאילו כלפי אחרים: משכיב בובה לישון

9. משתמש בעצם חסר משמעות בצורה דמיונית: לוקח חתיכת נייר ושותה ממנה כאילו היתה ספל

10. רצף פעולות כאילו: שותה בעצמו ואח”כ נותן לבובה לשתות

11. רצף פעולות כאילו בשילוב תחליפים

12. משחק כאילו שבו לפחות שני חפצים משנים את תפקודם מפעולה פשוטה לפעולה שאינה קיימת במציאות למשל: מתיחס למקל כאל אדם, לצדף כאל ספל ונותן שתייה למקל.

שלב המשחק הייצוגי:

משנתיים ועד גיל שש. אצל הילד מתרחש מעבר מהשלב הקונקרטי לשלב של ייצוג מופשט שבו מרחיב הילד את עולמו על ידי משחק בסמלים (מילים) והשילובים שלהם. מתפתחת היכולת למשחקים דרמטיים-דמיוניים. מכיון שהשימושים הרגילים של האוביקטים ידועים לו הוא יכול לעשות בהם שימוש סימבולי. עם זהמן נעשה המשחק הסימבולי מורכב יותר מכל הבחינות.

שלב משחקי חוקים

זהו שלב החשיבה ההגיונית המאפיין את משחקו של הילד בגיל ביה”ס. משחקי חוקים הם משחקים מאורגנים ומובנים ובדרך כלל הם קבוצתיים ותחרותיים. למשחקים יש חוקים ברורים אותם ניתן ללמוד וללמד. קיום הכללים תלוי בהסכמה של כל המשתתפים.

סוגים ושלבים במשחק החברתי

פארטן (1926) ו-HOWES (1988) הגדירו את סוגי המשחק החברתי של ילדים בגיל הרך: ההתפתחות בשלבים היא אומנם תלוית-גיל, אולם ניתן לראות שילדים משחקים בכל הסוגים גם לאחר שעברו לסוג משחק מורכב יותר.

1. UNOCCUPIED – לא משחק, לעיתים מביט באופן סתמי על המתרחש או עוקב אחר הגננת. לעיתים עשוי לשחק בגופו.

2. מתבונן- במשחקם של אחרים, עשוי לשוחח איתם, לשאול שאלות או להציע הצעות אך לא מצטרף בעצמו.

3. משחק לבד- ובאופן עצמאי עם צעצועים השונים האלה שאיתם משחקים ילדים אחרים בקרבתו. אינו מתייחס לאחרים ואינו מנסה להתקרב אליהם.

4. משחק במקביל – בלי מודעות – הילד עסוק באותה פעילות כמו השותף הנמצא במרחק של פחות ממטר, בלי קשר עין או מגע חברתי.

5. משחק במקביל עם מודעות – משחק באופן עצמאי אך באותם חפצים בהם משחקים הילדים בקרבתו. משחק ליד ואינו מנסה להשפיע על משחקם של אחרים, אך נראה שהבחירה במשחק הספציפי באה מתוך רצון להיות עם ילדים אחרים. יש קשר עין ומודעות הדדית.

6. משחק חברתי פשוט – הילדים מחליפים ביניהם יוזמות חברתיות ומגע. יש מבנה של החלפת תורות (דיאלוג).

7. משחק משלים והדדי – יש התחלפות והיפוך בתפקידים (אחד רודף והשני בורח) בלי משחק “כאילו”.

8. משחק “כאילו” חברתי – שיתופי – משחק בקבוצה כאשר יש הסכמה גלויה בין חברי הקבוצה לגבי הפעילות בה הם עוסקים ולמשותף ביניהם. כולם משתתפים במשחק אך אין חלוקת עבודה או ארגון של הפעילות סביב מטרה או תוצר סופו מסוים ויש מעט שליטה על כניסה או יציאנ של ילדים מהמשחק. הרצון של הילדים נוגע יותר לרצונם להתחבר מאשר לפעילות עצמה.

9. משחק “כאילו” משותף מורכב – ישנה חלוקת עבודה, השליטה היא בידי אחד או שניים מחברי הקבוצה והאחרים מכפיפים את דעתם, יש צנזורה על הצטרפות או יציאה מהקבוצה. הקבוצה התארגנה לצורך השגת תוצר כלשהו. למשל בנית מבצר מקוביות וכד’.

10. משחקים עם כללים- כדורגל, דמקה,. לא חייבים להיות צמודים בדיוק לכל הכללים, אך ישנו נסיון לשחק את המשחק לפי הכללים המקובלים.

תהליך הלמידה דרך המשחק

ילדים לומדים במספר אופנים, בחלקם יש צורך במעורבות פעילה של המבוגר ובחלקם תפקידו של המבוגר מתמקד בארגון הסביבה החינוכית וסיפוק האביזרים המתאימים.

גילוי

במהלך היום-יום של הילד במשפחתון יש לאפשר לו פרקי זמן הולכים וגדלים (על פי גילו) שבהם יוכל לגלות ולהרחיב את הידע שלו על עולם החפצים והאנשים. תנאי ראשון ללמידת הפעוט היא הסקרנות והסביבה היא שתקבע אם הסקרנות של הילד תקדם או תדכא אותו.

חיקוי

ילדים לומדים רבות דרך חיקוי של מבוגרים וילדים אחרים בסביבתם.

הלימוד דרך חיקוי נערך בכל רגע בו הילד עד לפעילות כלשהי של המבוגר. למידת הילד נעשית גם כאשר המבוגר אינו מתכוון ללמד את הילד, כלומר מבחינת המבוגר זוהי למידה אקראית מבחינת הילד זו למידה משמעותית לכל דבר. למשל, המטפלת מנקה את שולחן האוכל לאחר הארוחה, אוספת את שאריות האוכל לכף ידה וזורקת לפח שבכיור ושוטפת את הסמרטוט שבידה. הילד עוקב אחר פעולותיה של המטפלת גם אם אין היא מלווה את פעולותיה במלל מסביר. או למשל, המטפלת לוקחת מטאטא ומטאטאה את רצפת החדר, אוספת את הלכלוך לתוך יעה, פותחת את דלת הארונית במטבח וזורקת את תכולת היעה לפח האשפה שבארונית.

הילד לומד רבות גם על ידי חיקוי פעולותיהם של הילדים האחרים שבמשפחתון. לעיתים קרובות אנו רואים ילדים המשחקים במקביל וכביכול אין שיתוף פעולה ביניהם. תצפית מדויקת תגלה כי לאמיתו של דבר, הילדים מחקים איש את רעהו, כל פעולה שעושה אחד הילד נרשמת אצל שכנו המנסה תוך זמן קצר לעשות אותה פעולה, באותו אופן.

קיימים שלושה סוגי חיקוי

א. חיקוי מיידי -חיקוי של האחר מיד לאחר הצפייה בו

ב. חיקוי מושהה – לאחר מספר שעות או ימים. זהו חיקוי המצביע על היכולת המתפתחת של הילד לבנות ייצוגים מנטליים של פעולות ומאורעות (סכמות) בהם צפה.

ג. חיקוי מושהה יותר – פועל בעזרת השפה המאפשרת אחסון ארוך יותר בזכרון. למשל, לזכור את מהלך טקס יום הולדת דרך שיר, דקלום או ריקוד.