משחקים שבלב משחקים טיפוליים, קלפים טיפוליים

ללמוד אנגלית באמצעות משחקים ללמוד שפה זרה זה תמיד קשה ומורכב. אחת הבעיות האופייניות למשימה זו היא הנכונות להשקיע פרקי זמן ארוכים לתרגום קבוע ויומיומי. בנוסף, גם כאשר יש נכונות, זמן ונחישות לתרגל מדי יום ביומו, למוח שלנו יש נטייה להתרגל להליכי למידה חוזרים ולהפסיק ל"רשום אותם לדיסק הקשיח" באותה היעילות. במילים אחרות, גם אם אתם מנסים ללמוד כל יום רשימה של 20 מילים חדשות, אם תעשו זאת בצורה דומה בכל פעם, תגלו שפחות ופחות מילים נשארות בזיכרון שלכם ביום למחרת. כיצד מתמודדים עם המונוטוניות של לימודי אנגלית? ילדים מתחילים ללמוד אנגלית הרבה יותר מוקדם כיום מפעם, לפעמים כבר מהגן, ולעיתים כל התהליך הזה נמאס עליהם כבר בשנים הראשונות בבית הספר. ומורים, מחנכים, חונכים סייעות והורים מודאגים מתחילים לחשוב ברצינות על הדרכים האפשריות לשיפור התהליך הלימודי עבור הילדים. כך, משחקים ללימוד אנגלית הם כלי המאפשר לילדים ללמוד בכיף ולצפות בקוצר רוח לפעם הבאה שבה אפשר ללמוד-לשחק. משחקים ללימוד אנגלית מאפשרים לנצל כל רגע העומד לרשות הילד הלומד והמבוגר האחראי המסייע לו על מנת לשפר את הביצועים, הנחלת הרגלים לימודיים חיוביים והחדרת מוטיבציה להשגת התוצאות הטובות ביותר. מלבד השאיפות הלימודיות, ניתן להשיג מטרה חשובה נוספת – ליצור בקרב הילד את האסוציאציה שלימודים זה כיף, ושהיכרות עם מילים חדשות דרך משחק זה גם לימוד. הנחלה של רעיונות אלה תעזור מאוד לשמור על הצימאון לידע לכל אורך החיים, וגם יעניק כלים חשובים ללימוד עצמי גם בשלבים המאוחרים יותר בחיי הילד. ההבנה של עקרונות אלה מביאה שיטות משחק שונות ידועות כעזר מעולה ויעיל מאוד ללימוד אנגלית. עובדה זו נכונה עבור ילדים ומבוגרים כאחד. המשחק מגרה מספר אזורים שונים במוח, יוצר תחושת חווייתיות שמצדה "זורקת" אנדרופינים ומפעילה את הורמון הסרוטונין שמזרזים ומשפרים את מהירות העבודה של המוח. בנוסף, המשחק יוצר כל הזמן תנאים שונים, שגורמים למוח להתאמץ יותר – וכל דבר שדורש יותר מאמץ, מיושם בצורה טובה יותר. כך שזה לא רק מהנה יותר - זה גם הרבה יותר מועיל מבחינה חינוכית. כיצד לשחק? אנשי חינוך רבים עדיין חוששים להפוך את תהליכי הלימוד להנאה, ובעוד שמדובר בדרך לחזק ולהעשיר את הלימודים ולא תחליף מלא, עדיין ניתן לומר שתמיד אפשר לנצל את האפשרויות שנותן המערך הזה ולעשות זאת כמה שיותר ולעיתים קרובות. מומלץ לשחק עם הילד ב"גובה העיניים", כאילו שניכם באותה שכבת גיל והמשחק מרתק עבור שני השחקנים. באופן אידיאלי, כדאי ששני ילדים ישחקו, קודם בהשגחה וסיוע של איש חינוך, ולאחר מכן גם לבד. שילוב של ההיבט החברתי בתהליך הלמידה והמשחק תשפר את הביצועים עוד יותר. במידה ואין חבר ללימודים, ניתן לשחק גם במסגרת המשפחתית בבית (פעמים רבות גם ההורים יכולים לנצל את ההזדמנות ולרענן את האנגלית שלהם). משחקים באנגלית מ"משחקים שבלב" "משחקים שבלב" מייצרים את השילוב העוצמתי ביותר בין אלמנט חינוכי, לאלמנט חברתי ואישי-נפשי. משחקי הקלפים המיועדים ללימודי אנגלית ברמה שונה כוללים משחק רביעיות סוחף ותקליטור לחיזוק החומר הנלמד ולסיוע בזמן המשחקים. "משחקים שבלב" הוקמו במטרה לפתח ולפק משחקים שעוזרים לכל תחומי החיים, תוך שמירה על מצב רוח מרומם וחיובי ותרומה אינסופית לעולמו הפנימי של הילד. הקלפים מורכבים, מעוצבים ונבחרים בהתאם לעקרונות אלה, כך שההורים ואנשי החינוך יכולים לנשום לרווחה מספר דקות וליהנות ממצב ייחודי זה, שבו הילדים עסוקים במשחק כובש ומעניין וגם מעשירים את אוצר המילים שלהם באנגלית. ניתן להשיג מטרות אלה תוך כדי המשחק בין ילדים, בין ילד להורה, או חבר בצוות החינוכי. כדי להתרשם משלל המשחקים ללימוד אנגלית לחצו על הקטגוריה לבתי ספר.

המשחק הטיפולי - מאמר מאת טל זכרין המשחק הטיפולי הוא מושג תיאורתי המתאר מרחב טיפולי יחודי הנוצר בין הילד, למטפל ולמשחק. במאמר זה אציג את תהליך התפתחות המשחק הטיפולי כחלק מעבודתי עם ילדי שדרות בשני העשורים האחרונים האחרון. התפתחות המשחק הטיפולי - בנימה אישית שמי טל זכרין. בהכשרתי אני עובדת סוציאלית - MSW ומטפלת סומטית- SEP, מומחית בטיפול בטראומה. אני עובדת עם תושבי שדרות והישובים סביבה, ומתרכזת בחיזוק החוסן האישי והקהילתי דרך טיפול קבוצתי, משפחתי ופרטני. לאורך השנים הארוכות בהן אני עוסקת בטיפול באוכלוסיה המתמודדת מזה שני עשורים עם חשיפה ממושכת לטראומה, מצאתי את עצמי לא אחת, עם הרגשה שהכלים הרבים שעומדים לרשותי כאשת מקצוע אינם מספקים את הצרכים המורכבים של האוכלוסייה עמה אני עובדת. מקום מאתגר זה היווה עבורי את הקרקע לפיתוח של סדרת משחקים טיפוליים - ״משחקים שבלב״. לפני שאסביר את המושג "המשחק הטיפולי", אני רוצה לספר קצת על החיים בשדרות, מזוית ראיה של אשת טיפול ותושבת העיר. העיר שדרות חשופה מאז שנת 2000 לירי טילים מתמשך מכיוון רצועת עזה. במהלך שנים אלו, כתוצאה מירי הטילים, נהרגו 18 בני אדם, מבוגרים וילדים. בנוסף, אנשים רבים נפצעו בגופם, לקו בחרדה ונזק משמעותי נגרם לבתים ולרכוש (Dekel & Nuttman-Shwartz, 2009). למרות שילדות אמורה להיות התקופה הכי מהנה וחסרת דאגות במהלך חייו של אדם, לא כך הדבר הוא עבור ילדי שדרות. חווית החיים הבסיסית של תושבי שדרות בכלל וילדים בפרט היא חווית חיים חסרת בטחון – העולם עבור ילדי שדרות – אינו מקום בטוח! גם כאשר יש הפוגה בת ימים, שבועות ואף חודשים, תגובותיהם של ילדים רבים באזור ממשיכות להיות דריכות ומתח (Brom et al., 2007; Pat-Horenczyk et al., 2012; Solomon & Lavi, 2005) וכל התרעה נוספת של "צבע אדום" משחזרת עבורם את החוויה הטראומטית (Baum, 2012). בשנים ארוכות אלו ילדי שדרות לא הורשו כמעט לצאת ולשחק בהפסקות או אחר הצהריים פשוט כי היה מסוכן מידי. אט אט נפגעה יכולתם של הילדים בשדרות לשחק ויחד עם פגיעה זו התפתחו פתולוגיות רבות נוספות. עיכוב בהתפתחות קשיי למידה, ירידה בתפקוד קוגניטיבי, קשיים בוויסות הרגשי, עוררות גבוהה( Pat-Horenczyk et al., 2007, 2012; Sagi-Schwartz, 2008; Solomon & Lavi, 2005; Skuse, 2011), רגישות שמיעתית ותחושתית, תחושת עתיד מוגבלת ופסימית וקושי במתן אמון באחרים (Feldman & Vengrober, 2011). בשנת 2000, כשהתחלתי לעבוד עם ילדי שדרות היה צורך בהתערבות מהירה מאוד לאוכלוסיה גדולה מאוד. מה שהוביל אותי לפתח את המשחקים הייתה הבנה אינטואיטיבית כי יש משהו במשחק שיאפשר לי גישה מהירה אל ליבם של הילדים, שיאפשר לי ליצור עימם קשר ואמון. ככל ששיחקתי עם הילדים בשדרות ועם כל משחק נוסף שפיתחתי התגברה בתוכי ההבנה לגבי חשיבות המשחק והיכולת לשחק כאמצעי לטיפול בטראומה. חשיבותו של המשחק להתפתחות האנושית התבוננות בטבע מלמדת אותנו כי בעלי חיים משחקים מיום היוולדם. גור שלא לומד דרך המשחק איך לצוד – הישרדותו מוטלת בספק. גוזל שלא לומד דרך המשחק לעוף ימות אף הוא. תינוק שאינו מושיט את ידו לאחוז בקישוט שתלוי על מיטתו מעורר את דאגתה של הסובבים אותו.  מכאן אנו למדים שגם אם משחק הוא הזדמנות להנאה שמחת חיים צחוק וחוויה חיובית, הוא כנראה קודם כל עונה על צורך קיומי והישרדותי.  המשחק מהווה כלי ראשוני אינטואיטיבי להתפתחות תקינה של ילדים כמו של בעלי החיים בשל היותו כלי רב ממדי ובמהלך התפתחותו של הילד המשחק נשאר אבן יסוד של העולם הפנימי ומציאת הדרך מהפנים החוצה. היכולת לשחק, ללמוד ולהתפתח דרך המשחק הופך לדרך מוכרת עבור הילד, דרך שתשרת אותו להמשך חייו. חשיבות המשחק החברתי קבוצתי האינטימיות הנוצרת במשחק הטיפולי והקבוצתי מפתחת תהליכי סוציאליזציה וחיברות כגון הבנת גבולות וכללים, הבחנה בין מותר ואסור, לכידות, חברות, קשר ושייכות. המשחק מאפשר הזדמנות להתאמן, לתרגל ולרכוש מיומנויות כגון עבודת צוות, תכנון אסטרטגיה,יחסי גומלין ושיתוף פעולה וכן מיומנויות רגשיות כגון התמודדות עם הפסד והצלחה, רמאות ויושר, שמחה לאיד ושמחה בהצלחת האחר. כך מתפתחים יכולות בסיסיות של תקשורת כמו הקשבה, סבלנות, פשרה, וויתור. תהליך משמעותי נוסף המתרחש דרך המשחק החברתי הוא תהלך למידה המתקיים דרך התבוננות וחיקוי האחר. המשחק הוא מרחב פוטנציאלי של היווצרות חיים משמעותית, התרחשות בוראת של העצמי. היכולת לשחק היא מרחב בו נובע מעיין היצירתיות של כל ילד, מגרש המשחקים הרגשי המאפשר חיים, במובן – אני משחק משמע אני קיים. המשחק הטיפולי – המשגה המשחק הטיפולי הוא משחק המכיל בתוכו שני מרחבים בו זמנית: מרחב אחד בו קיימים כללים וחוקים מעולם המשחק, ומרחב שני בו קיימים כללים וגבולות מעולם הטיפול. כששני המרחבים הללו נפגשים יחד, נוצר מרחב חדש בטוח ומוגן של אפשרויות פוטנציאליות לטיפול, למידה, ריפוי וצמיחה. דרך המשחק מתאפשרת חשיפה רגשית, מקום להבעה ותקשורת, סובלימציה של רגשות כמו תוקפנות, תסכול ואכזבה לצד הנאה, שמחה, הומור, סקרנות והתרגשות.  המשחק הטיפולי הוא חוויה חד פעמית וייחודית שבבסיסה קיים מפגש בין האינטראקציה האישית והאינטראקציה הבין אישית. חוויה ייחודית זו מתאפשרת דרך סטינג קבוע בו הכללים והחוקים ברורים אך מעצם טבעו של משחק הוא גמיש ויצירתי. מרחב המשחק הטיפולי הוא שער כניסה לעולם בעל איכות ילדית, המסירה הגנות ומסכות והעמדת פנים. זהו מרחב המאפשר לחזור לחוויות ראשוניות של קבלה ללא תנאי וייצוג יחסי אובייקט ובכך לתמוך בתיקון תהליכי ההתקשרות הבסיסיים. המשחק הטיפולי מאפשר לילד רגעים של למידה וגילוי עצמי לצד הזדמנות להיות שייך, תורם ופעיל. כל ילד מביא איתו אל מרחב המשחק הטיפולי את השלב ההתפתחותי על רצף הגיל, את הצרכים היחודיים לו, המזג האישי, והקשיים אתם הוא מתמודד. המשחק הטיפולי מאפשר נגיעה עדינה במורכבויות רגשיות, חברתיות והתנהגותיות בשילוב הומור קלילות יצירתיות ודמיון שהם אבני הדרך של כל משחק. דרך משחק טיפולי ניתן להגיע בקלות ובמהירות יחסית ליצירת קשר עם ילדים המתנהגים בביישנות, מופנמות, חוסר רצון לתקשר, חרדה ועד ילדים הסובלים מטראומות שונות מכיוון שאף ילד אינו חסין בפני התשוקה לשחק. האינטראקציה תוך כדי המשחק הטיפולי מאפשרת תהליך חיובי של יצירת קשר ודיאלוג "בגובה העניים" החשוב כל כך לביסוס אוטונומיה ומערכות יחסים.  שני הצדדים – ילד ומבוגר, שחקנים במשחק, על שניהם חלים כללים זהים, ולשניהם סיכוי שווה לנצח או להפסיד. עבור הילד, נתפס המבוגר במשחק הטיפולי  כמודל להתמודדות וכדמות סמכותית מרגיעה מנחמת ויוצרת בסיס בטוח. עבור המבוגר המשחק הוא הזדמנות לגלות ולפתח את עצמו. כך הופך המשחק הטיפולי  לראי מעודן דרכו מתבוננים המטפל והמטופל, המבוגר והילד, על דפוסים התנהגותיים, רגשיים ומחשבתיים. התבוננות זו מרחיבה את המודעות ומאירה קשרים אפשריים בין סגנון המשחק של כל אחד, הקונפליקטים הפנים והתוך אישיים, הבחירות ההתנהגותיות והשתקפותם במציאות החיים היומיומית. התהליך הטיפולי ממשיך להתקיים גם כשהמשחק מסתיים דרך תהליך רפלקטיבי הנע בין החוויה בזמן המשחק למציאות הקונקרטית בין העשייה (doing) לבין ההוויה (being) הנמצאים בבסיס כל תראפיה באשר היא.   מקורות Baum, N. (2012). ‘Emergency Routine’: The Experience of Professionals in a Shared Traumatic Reality of War. British Journal of Social Work, 42, 424-442.‏ Brom, D., Pat-Horenczyk, R.  & Baum, N., (2007). Children in the wake of the second lebanese war: Findings of the city-wide school based screening process in nahariya. Report submitted to the Municipality of Nahariya, Northern New Jersey Federation, Israel Trauma Coalition and  the United Jewish Communities. Dekel, R., & Nuttman-Shwartz, O. (2009). PTSD and PTG following Qassam attacks: Correlations and contributors among development town and kibbutz residents. Health and Social Work, 34, 87-96. Pat-Horenczyk, R., Abramovitz, R., Peled, O., Brom, D, Daie, A. & Chemtob, C. M. (2007). Adolescent exposure to recurrent terrorism in Israel: Posttraumatic distress and functional impairment. Journal of Orthopsychiatry, 77, 76-85. Pat-Horenczyk, R., Achituv, M., Kagan-Rubenstein, A., Khodabakhsh, A., Brom, D., & Chemtob, C. (2012). Growing up under fire: Building resilience in young children and parents exposed to ongoing missile attacks. Journal of Child & Adolescent Trauma, 5, 303-314. Solomon, Z., & Lavi, T. (2005). Israeli youth in the second Intifada: PTSD and future orientation. Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 44(11), 1167-1175.‏

כישורים חברתיים וקשיים חברתיים כישורים חברתיים וקשיים חברתיים הם שני מושגים הלקוחים מעולם הפסיכולוגיה ההתפתחותית והחברתית. כישורים חברתיים תקינים ממלאים תפקיד מרכזי בחיים. ילדים מוכשרים חברתית, הם לרוב פופולריים ואהובים. לעומתם, ילדים אשר מתקשים מבחינה חברתית חווים לעתים תכופות דחייה מבני-גילם וקושי להסתגל. ילדים המתקשים עם כישורים חברתיים מוצאים את עצמם במעגל קסמים: בעקבות הקושי שיש להם ביצירת קשרים חברתיים, הם חווים דחייה – כתוצאה מכך, הם מתקשים להתנסות עם יצירת קשרים חברתיים וממשיכים לחוש בידוד חברתי אשר הולך ומתעצם.  כבר מגיל צעיר מאוד ילדים לומדים כיצד ליצור קשר עם אנשים אחרים. בגיל כמה שבועות הדבר מתחיל עם הצחוק הראשון של התינוק אל עבר אמו או אביו. הילד זוכה לתגובה חיובית על התנהגות זו ושב ועושה זאת פעם אחר פעם. וכך, לאט לאט, נוצרים הכישורים החברתיים הראשונים – הילד לומד ליצור קשר עם האנשים מסביבו. ההתפתחויות שהילד עובר בשנים שלפניו הן עצומות. כך הוא הדבר גם לגבי התפתחות הכישורים החברתיים. בגיל 4-5 שנים רוב הילדים יודעים ליצור קשר תקין עם ילדים ומבוגרים בסביבתם. ובכל זאת, קיימת קבוצה של ילדים אשר חווה קשיים רבים עם הדבר. ייתכן שהדבר קורה משום שהילד גדל בסביבה בה, לדוגמא, נמצאים מעט ילדים אחרים והילד עוד לא רכש ניסיון במשחק המשותף עם ילדים. במקרה כזה הילד ידביק במהרה את הפער ויסגל לעצמו את הכישורים החשובים. אולם קיימת גם קבוצת ילדים אשר התנסו לא מעט במשחק ובקשר עם ילדים אחרים ובכל זאת מרגישים אבודים בנוכחותם. במקרים אלו אנו מדברים על קשיים חברתיים ולעתים אף על חרדה חברתית. קשיים חברתיים בגיל בית הספר היסודי יש לכארבעה עד שמונה אחוזים מהילדים קשיים חברתיים. כאשר אנו מתבוננים בקבוצת הילדים אשר מקבלת עזרה מקצועית, אנו למדים, כי בין 15%-20% מהם חווים קשיים חברתיים, בין אם בשילוב עם בעיות אחרות ובין אם לאו. חשוב מאוד להתייחס לבעיה זו ולטפל בה בגלל נטייתה לגדול ולא להיעלם, כפי שהיינו מקווים. לצד זאת, בעיות חברתיות מובילות לעתים קרובות לבעיות אחרות כגון, בעיות בתפקוד הלימודי בבית הספר. אנו רואים שבעיות חברתיות מובילות לתלות, לנסיגה ולתוקפנות. ניתן, פחות או יותר, לחלק ילדים עם בעיות חברתיות לשתי קבוצות. הקבוצה הראשונה היא של ילדים מופנמים וסגורים. לילדים אלה אין או יש מעט מאוד קשר עם בני גילם. הם אינם בולטים בכיתה ולעתים תכופות בית הספר אינו רואה את בעייתם. והם נחווים לעתים קרובות כנוחים ו׳זורמים׳ בכיתה. הם אלה ביישנים, פסיביים ומתאימים את עצמם ביעילות לרצונם של אחרים. הם לא עומדים על שלהם וחווים קושי להביע כעס. אצל רבים מילדים אלה ניתן לראות חרדה חברתית – אצלם פחד הוא בד״כ הבסיס לבעיה החברתית. אגב, חרדה חברתית מופיעה גם אצל ילדים ללא בעיות בכישורים החברתיים. אצל קבוצת הילדים הזו נבחין כי יש להם חבר או שניים טובים. הם בדרך כלל מתקשים עם קבוצות של ילדים. הקבוצה השנייה כן מנסה ליצור קשר, אולם עושה זאת באופן שגוי. ילדים אלה נראים כמבקשים לריב, מרבים לצעוק, להכות ולדחוף ילדים אחרים. ילדים אלה הופכים לא מעט לקרבנות של הצקה. בית הספר חווה בעייתיות בטיפול בילדים אלה. ילדם אלה אינם אהובים, מפגינים התפרצויות זעם ומתעלמים מזכויותיהם של אחרים. אצל שתי הקבוצות ניתן לראות, כי לילדים קשה להעריך בצורה נאותה מה הסביבה מצפה מהם. יש להם מעט אמון ביכולות החברתיות שלהם (דבר, שבכל פעם שמצב חברתי נכשל או נתקע, מתחזק ומתקבע יותר ויותר) ופוחדים לעתים קרובות עד כדי הימנעות ממצבים חברתיים. כיצד נוצרות בעיות בכישורים חברתיים וקשיים חברתיים? מספר גורמים תורמים להתפתחות של בעיות חברתיות. אנו רואים כי לעתים קרובות לאחד מההורים של הילד עם הקושי החברתי יש או היה בצעירותו קושי עם מצבים חברתיים. מצד אחד, ניתן לחשוב שלתורשה יש כאן תפקיד מסוים. מצד שני, אנו מבינים שהילד לא זוכה ללמוד את הכישורים החברתיים בצורה נכונה מהוריו. עם זאת, ילדים יכולים לפתח בעיות חברתיות גם בעקבות חוויה לא נעימה או טראומטית שהם חוו בתחום החברתי (הצקות, אלימות מצד ילדים אחרים וכו׳). לעתים נוצרות הבעיות החברתיות בעקבות חשיבה מוטעית של הילד על עצמו ועל סביבתו. ילדים אלו חושבים לעתים תכופות: ״אף אחד הרי לא רוצה להיות חבר שלי, כולם חושבים שאני מוזר. כל מה שאני עושה הוא ממילא לא נכון״. בעקבות חשיבה מוטעית זו הילד מתחיל להימנע ממצבים חברתיים וכך לא מגיע להזדמנויות לרכישת כישורים חברתיים. כיצד ניתן לקבוע כי קיימת בעיה? על מנת לקבוע כי קיימת בעיה חברתית, אנחנו זקוקים לבדיקה יסודית. ננסה לערוך תצפית על התנהגות הילד באותם מצבים שהתנהגות חברתית מתבקשת ממנו (בדרך כלל בבית הספר). נקיים שיחה עם הילד, עם הוריו ועם מחנכת הכיתה בה הילד לומד. לעתים גם נבקש מההורים ומהמורה למלא שאלון. במקרים מסוימים נוכל גם לברר מהי דעתם של תלמידים אחרים באמצעות תיאור כללי של מי הם הילדים הנחמדים ביותר בכיתה ומי הכי פחות – כל זה יקרה באופן אנונימי, כמובן. באופן הזה נקבל תמונה יחסית מדויקת על האופן שבו הילד נחווה בכיתה. בעזרת המידע שאספנו נוכל לקבוע האם אכן קיימת בעיה חברתית ובאיזה תחום כדאי וחשוב ללוות את הילד. רוב הילדים מפיקים תועלת מעזרה רגשית – הם לומדים לפחד פחות. ילדים אחרים יזדקקו ליותר עזרה בתחום הקוגניטיבי – לילדים אלה נעזור להבין ולצפות את ההתנהגות החברתית של ילדים אחרים. כך גם, נלמד אותם כי במצבים חברתיים קיימות מספר דרכים להתנהג. ילדים אחרים יזדקקו לליווי מוטורי דרך ללמדם כיצד לשחק עם אחרים בלי לדחוף או למשוך. אילו סוגי טיפול קיימים לשיפור כישורים חברתיים וקשיים חברתיים? ניתן לחלק את את אפשרויות הטיפול בקשיים חברתיים לארבע קבוצות: לימוד התנהגות חברתית באמצעות תגמול על התנהגויות רצויות והכחדה של התנהגויות בלתי רצויות. נתחיל עם התנהגויות פשוטות, אולם עם הזמן נעלה את הדרישה לקבלת תגמול. שיטה זו יעילה בהגברת התנהגויות רצויות והפחתת התנהגויות בלתי רצויות. יחד עם זאת, שיטה זו אינה מתאימה לילד שזקוק ללמידה ולרכישה של התנהגויות חדשות. בנוסף, שיטה זו אינה יעילה במיוחד כאשר הילד מפוחד או חרד מאוד. לימוד התנהגות חברתית באמצעות ׳מודלינג׳ (Modeling). הילד מתצפת קבוצת ילדים אשר מבחינה חברתית מתפקדת היטב, ולאחר מכן מביא את זה לשיחה עם המטפל. שיטה זו יעילה ביצירה של התנהגויות חדשות ולעתים תכופות משולבת עם השיטה הראשונה. בשיטה הבאה נלמד את הילד התנהגות חברתית על-ידי ללמדו לזהות ולפרש בצורה נכונה קודים חברתיים מסביבתו. באופן הזה משתנה בצורה הדרגתית סגנון חשיבתו של הילד. אנו מציגים ומתארים לילד מצב חברתי. לאחר מכן פותחים בדיון בשאלות הבאות: מה קרה שם, כיצד אני יכול להגיב (יותר מאפשרות אחת), מהי דרך התגובה הטובה ביותר, מה יקרה לאחר התגובה, האם זו אכן הייתה התגובה הטובה ביותר? על מנת לעשות שימוש יעיל בשיטה זו צריכה להיות לילד מוטיבציה לטיפול ורמה קוגניטיבית גבוהה יחסית. פה הילד לומד התנהגות חברתית באמצעות תרגול של כישורים חברתיים. בתרגול זה מיושמות 3 השיטות שתוארו למעלה בשילוב עם משחקי תפקידים ותרגילים מעשיים. שיטה זו מיושמת בדרך כלל במסגרת קבוצתית. מעבר למתואר כאן, העבודה בקבוצה מאפשרת התנסות חברתית חיובית ומעצימה את הביטחון העצמי. לבעיות חברתיות יכולה להיות השפעה מכרעת על חיי הילד. על כן, חשוב ונכון לקחת ברצינות את הבעיות הללו ולטפל בהן, בעיקר משום שבעיות חברתיות עלולות גם לגרום לבעיות אחרות. מטרת כל צורות הטיפול שתוארו פה, היא שיפור ויצירת גדילה בכישורים החברתיים. את המטרה ננסה להשיג דרך ללמד ילדים מה עליהם לעשות, כיצד עליהם לעשות זאת ולהעניק להם את הביטחון העצמי להעז ולעשות זאת. המאמר נכתב ע"י אורי מלמד, פסיכולוג חינוכי מומחה ופסיכותרפיסט ומנהל מרכז ׳כישורים׳ והועתק מאתר סלונה [product id="121"]