משחקים שבלב משחקים טיפוליים, קלפים טיפוליים

שבעת כללי הזהב ליצירת חשיבה מנצחת, או בקיצור, שבעת הכללים שיאפשרו לכם להיות מי שאתם רוצים ולחיות כפי שהייתם רוצים לחיות. 1.שימו לב למה שמעסיק את תשומת הלב שלכם בכל רגע נתון. רבי נחמן מברסלב אמר: "אתם נמצאים היכן שהמחשבות שלכם נמצאות. דאגו שהמחשבות שלכם יימצאו היכן שאתם רוצים להימצא". אז פשוט דאגו למקם את תשומת ליבכם תמיד בצד החיובי של הדברים, באפשרות, במה שמשמח ובמה שמעצים. זכרו שכל דבר נכון כמו ההיפך שלו, ואתם יכולים לבחור איך לתאר כל מצב, כל אדם וכל דבר. 2.את המחשבות אנחנו יוצרים, גם אם לפעמים נדמה לנו שהן "באות מעצמן". חשיבה היא דפוס, הרגל. אם אני רגילה לחשוב תמיד "בטח סידרו אותי", "בטח רוצים לנצל אותי", או "לא מתייחסים אלי יפה", אני אעשה את זה באופן אוטומאטי בכל מצב, ולמרבה הפלא זה גם מה שאני אראה ואחווה. לסגל לעצמנו דפוס אוטומאטי חדש זה רק עניין של אימון. תתחילו לשאול: מה נהדר בזה? איך אני יכול להפיק מהמצב הזה את המקסימום? אילו דברים נפלאים קרו לי היום? ולאט לאט המחשבות שלכם יתרגלו ללכת לשם באופן אוטומאטי. 3.תלמדו לסלוח. כאשר אנחנו שומרים טינה, אנחנו שומרים אותה אצלנו, לא אצל האדם השני. תזכרו שלא לסלוח זה כמו לשתות רעל ולקוות שהשני ימות מזה. אם נגרם לכם עוול, קטן או גדול, אל תגרמו לעצמכם עוול גדול עוד יותר בזה שתמשיכו להסתובב עם טינה, כעס ומרירות. סלחו, שחררו והמשיכו הלאה. 4.המפתח לתודעה של שפע הוא נתינה והכרת תודה. נתינה יכולה להיות חומרית – גם אם אין לכם הרבה – תמיד תוכלו למצוא סביבכם מישהו שיש לו אפילו פחות. נתינה יכולה להתבטא גם בדיבור ובמעשה. מחמאות, חיזוקים, מאור פנים, עזרה קטנה, אפילו לאדם זר. תנו לנהג שלפניכם להשתלב בתנועה, תראו איזה מצב רוח טוב זה יעשה לכם. תנו כל הזמן, בלי לספור "ומה קיבלתי חזרה" ומובטח לכם שתקבלו דברים נפלאים שלא תכננתם אפילו לקבל. הוסיפו לזה הכרת תודה – זה מעצים עוד יותר את תודעה ה"יש". 5.קבלו באהבה את מה שיש. אין טעם להתנגד לו. אפשר לשנות כל דבר, אבל הצעד הראשון לשינוי הוא לאהוב את מה שיש. התנגדות רק מנציחה את המצב הבלתי רצוי. אתם רוצים לרזות? תתחילו מלאהוב את הגוף שלכם. אתם רוצים בית יותר יפה? תתחילו מלאהוב ולטפח את הבית שיש לכם. אתם רוצים שהילד ישתפר בלימודים? תתחילו מלמצוא מה נפלא בו עכשיו. 6.זכרו שדומה מושך דומה. דאגו שהתדר האנרגטי שלכם יהיה גבוה. תדר של שמחה, אהבה, חיוביות ושפע. זה ימשוך אליכם דברים בעלי אותו גוון, וגם ההיפך נכון, כשאנחנו בתדר נמוך, של קרבנות, האשמה ומרירות, אנחנו מושכים דברים מאותו תדר. אז בעצם, העבודה העיקרית היא להיות בתדר חיובי, גבוה ושמח. מצאו דברים שמעלים את התדר שלכם: חייכו באופן יזום, צחקו בקול רם, שימו מוסיקה שאתם אוהבים, קשטו את הבית בפרחים. כל דבר שעושה לכם שמח ומרומם את רוחכם. 7.זכרו שהכל אפשרי. יש לנו הרבה יותר כוחות ויכולות מכפי שאנחנו רגילים לחשוב. אם יש משהו שאתם באמת רוצים – פשוט מקדו בו את תשומת ליבכם, תראו את עצמכם כבר שם, ותתחילו לעשות פעולות קטנות שיובילו אתכם לכיוון. גם אם אין לכם מושג איך זה יקרה, אם תמקדו את כל תשומת ליבכם בתמונה הרצויה לכם – תגלו למרבה הפלא שאתם מתחילים להתקדם לשם. הועתק ברשות מאתר דרך הדעת

משחקי קופסא כיצד תדעו אילו משחקים מתאימים לילד שלכם? לתחומי העניין שלו, לטווח הסבלנות והקשב שלו? מדור חדש בוחן את משחקי הקופסה שכולנו מכירים מההיבט החינוכי, רגשי, חברתי וכמובן החוויתי. והפעם: מה אנחנו יודעים על משחק הזיכרון? משחק הזכרון הוא הדוגמה הקלאסית למשחק בו השלם גדול בהרבה מסך חלקיו. במשחק הקלאסי פורסים בצורה אקראית מספר זוגות של קלפים עם ציורים זהים, כאשר הציור עצמו מוסתר (פונה כלפי מטה) ועל הילד לאתר כמה שיותר זוגות. המשחק הקלאסי מתאים מגיל שנתיים (מומלץ להתחיל עם לא יותר מ 3 זוגות, ולהעלות בהדרגה את הכמות בהתאם ליכולות ולחוויית ההצלחה של הילד) ועד גיל…… 99, כפי שכתוב על אריזת המשחק עצמו. אך מעבר לשימוש בזיכרון, המשחק הקלאסי גם מאפשר לנו ללמד את הילדים כישורים ומיומנויות חשובות: שליטה באימפולסיביות. למדו את הילד לא למהר ולחשוף קלף שהוא יודע בוודאות מה מצויר בו, אלא, קודם לחשוף קלף "חשוד", ורק אם החשדות היו נכונים (כלומר, הקלף הוא אכן בן הזוג האובד של הקלף אשר הוא יודע בוודאות מה מצויר בו) ,לחשוף את הקלף השני. במשך התהליך הזה, הילד גם לומד ליצור לעצמו סימנים (תומכי זיכרון) למיקום הקלף שנחשף בתהליך, כדי להשתמש בו יותר מאוחר. סדר וארגון כדי לתרגל סדר וארגון, חשוב שהקלפים יפרסו בצורה מסודרת ושיטתית ולא מפוזרת ואקראית. מומלץ לסדר את הקלפים במספר טורים שווה. בצורה זו נדגים לילדים את החשיבות הרבה של עבודה מסודרת. הדרך הטובה ביותר לחנך לסדר היא לתמלל את המהלכים שלנו.לדוגמה: "החלטתי לחשוף את הקלפים בצורה מאורגנת כדי לא להרים את אותו הקלף פעמיים (אני חכמה! אני לא רוצה לבזבז סתם תור…), – מהקלף התחתון לעליון החל מהטור הימני ביותר". תמכו בהסבר זה בהמחשה על הקלפים עצמם. שיטת משחק זה מצוינת לשליטה באימפולסיביות ומעניקה חשיבות גדולה לעבודה שיטתית ומאורגנת. חוויית ההצלחה במשחק לצד ההנאה, עוזרת להפנים וליישם את הערכים האלו גם בתחומים נוספים. חשיבות גדולה לעבודה שיטתית ומאורגנת. אימון קוגניטיבי/ שפתי תהליך התפתחות השפה מורכב ממספר שלבים. אחד השלבים החשובים ביותר מתרחש לאחר שהילדים כבר "רכשו" די הרבה מילים בשנות חייהם הראשונות, וכדי שיוכלו להשתמש בהם בצורה הטובה ביותר על המילים להיות מונחות במקום מסודר ונגיש. דמיינו שאתם לאחר מסע קניות של מאות דברים חדשים (שווה ערך ל-300 מילים שילד בן 2-3 רכש) ובמקום לסדר אותם בארון/במקום, הם מונחים בצורה אקראית בכל מיני מקומות בבית. תארו לעצמכם שנפשכם חשקה ביום חמסין במיץ קר וצונן, ניגשתם למקרר, פתחתם אותו אך מצאתם שם … גרביים. זו אמנם דוגמה מצחיקה, אך כאשר הילד מנסה לבטא את עצמו ללא הצלחה, עלולה להיות מתסכלת מאוד ולגרור התנהגויות לא רצויות או תואמות מצב. משחק הזכרון הוא אמצעי נפלא לעשיית סדר באוצר המילים. שיוך מילים לקבוצות יביא לשליפה יעילה ונכונה של מילים. הניחו לפני הילד לפחות 4 קלפים שונים (בהתחלה כשהציור גלוי, ובהתאם להתקדמותו במשחק ניתן בהמשך גם להסתיר את הציור) ותתחילו לתת לו רמזים. לדוגמה: הנחתי לפני הילד את הקלפים הבאים : פיל, מכונית, ענבים וחולצה. ואני אומרת : "אני שייך לקבוצת כלי התחבורה". על הילד לבחור בקלף המתאים, "מכונית". ואז ניתן לבקש מהילד להגיד שמות של פריטים נוספים מאותה קבוצה, לדוגמה : אוטובוס, רכבת, מטוס. ככל שהילד מתקדם ניתן לבחור קלפים מאתגרים יותר: לדוגמה : מטוס, רכבת, אניה, פרפר. הרמז : "אני שייך לקבוצת כלי התחבורה". בשלב זה הילדים יכולים רק לשלול את הפרפר, אך עדיין אין להם מספיק מידע לגבי התשובה ולכן הם צריכים לבקש רמז נוסף. רמז שני : אני שייך לקבוצת כלי התחבורה היבשתיים. על הילד להגיד "רכבת". גם במקרה הזה ניתן לבקש מהילד למנות פריטים נוספים השייכים לאותה קבוצה. לדוגמה : מונית, אוטובוס ומכונית. משחק הזיכרון, לגילאי 2-99, מיומנויות עיקריות: זיכרון, סדר וארגון, שיום ושליפה. "נכתב ע"י ענת מנשה מפתחת שיטת הוראה ייחודית לאסטרטגיות למידה והעשרת ילדים מחוננים, מטפלת בלקויות למידה וזיכרון, מטפלת רגשית בילדים ומדריכת הורים."

מודעות עצמית והשפעתה על ההורות לעיתים מפריע לנו משהו בילד שלנו. מפריע לנו כי הוא מזכיר לנו את עצמנו. מפריע לנו שהילד חווה דברים שכאבו לנו או שסבלנו מהם בנעורינו והיינו רוצים לחסוך ממנו, או מפריע לנו שהילד מתנהג בצורה שונה מאידיאל הילד שיושב לנו בראש ובכך פוגע בתדמית ההורית שלנו – פתאום אנחנו מרגישים הורים לא מספיק טובים (לאיזה מן הורים יש ילד שלא נותן נשיקה לדודה בלומה??). אנחנו פגועים, עצובים, כועסים או מאוכזבים. קל לקחת את גידול הילדים באופן רגשי, לקבל דברים כפגיעה אישית, להתרגז או להעלב, לחשוב מחשבות שליליות ולהגיב מתוך רגשות אלה. זה בדיוק המקום בו נכנסת המודעות העצמית. הפעולה של להיות מודע לרגשות האלה, לזהות אותם, להבין מה אנחנו מרגישים, למה אנחנו מרגישים כך, כיצד הרגשות גורמים לנו לפעול ולהבין מה אנחנו בוחרים לעשות. זה השילוב בין הרגש, לחשיבה ולהתנהגות. זהו בסיסה של האינטיליגנציה הרגשית. בראיה רחבה יותר, מודעות עצמית כוללת לא רק את הרגשות אלא גם את מערכת הערכים שלנו, הפרדיגמות שלנו, ההרגלים שלנו- המכלול שהוא "אנחנו". על הפרדיגמה ההורית מי שמכיר את עצמו יודע לא רק איך הוא מרגיש אלא גם מה חשוב לו, מה ערכי הליבה שלו והאם הוא פועל על פיהם או סוטה מהם. כשאדם מודע לעצמו, הוא חושב גם על לאן הוא הולך ומדוע הוא רוצה ללכת לשם והאם החלטותיו ובחירותיו מקדמים אותו בדרך הנכונה לו. הוא מודע לפרדיגמות – שהן המפות התפיסתיות שלו ומה מונח מאחוריהן – האם הן נשענות על בסיס מוצק ותואמות את מערכת הערכים שלנו. "ילד הוא יצור חלש הזקוק להגנה" היא פרדיגמה ל"מהם ילדים" בדיוק כמו "ילד יכול להסתדר לבד ולא צריך לכרכר סביבו". "העולם הוא מקום נפלא" כמו גם "העולם הוא מקום מסוכן ויש להזהר ולהשמר" כולן תפיסות קבילות. הן מניעות את התנהלותם של ההורים האוחזים בהם בין אם הם מודעים להן או לא, אבל כל אחת מהן מניעה את ההורה בכיוון אחר. כדאי לנו להיות מודעים לפרדיגמות שלנו, לבדוק מהן ואיך הן משפיעות על הדרך בה אנחנו מגדלים את ילדינו, האם הן הנכונות לנו. חשוב לזכור שאין אמת אחת ושאם ההיפך של שחור הוא לבן, ההיפך של אמת היא אמת אחרת. לכן לעיתים כדאי לבדוק גם פרדיגמות חלופיות ולנסות להבין אם יש בהן משהו שמתאים לנו. הרגלים נדבך ראשון בפרדיגמה ההורית ההיא ההרגלים. לכולנו יש הרגלים. חלקם סתמיים כמו סדר הפעולות בבוקר או ההרגל לקרא את העיתון מהסוף (ולא לסגור את משחת השיניים), אבל חלקם הרגלים עמוקים יותר וקשורים להתנהלות המשמעותית יותר שלנו. רוב האנשים אינם מודעים למה שהם עושים מתוך הרגל, לדרך בה ההרגלים משפיעים על אחרים וכיצד חלק מההרגלים מקלקלים לנו. חשבו למשל על התנהלות הבוקר שלנו עם הילדים, מההתלבשות (או אי ההתלבשות) בבוקר ללשתות את החלב (או לסרב לשתות אותו). יש לנו בד"כ רפרטואר הרגלי תגובה קבוע: מנדנוד לכעס, להתעלמות או הפצרות ושוחד. עכשיו תעשו חשבון כמה הרגלים כאלה פרוסים על פני היום, השבוע, החודש, השנה. לא קל להפרד מהרגלים כאלה. גם אם מנסים. השלב הראשון הוא להתבונן בעצמנו ולזהות אותם. אחר כך לבחון אלו מהם משרתים אותנו ואלו תוקעים אותנו או מקשים עלינו את החיים ואז לנסות להפרד מהם. לכן, לגבי כל אותם דברים המרכיבים אותנו ואת ההורות שלנו – הרגשות, הפרדיגמות, ההרגלים והצרכים, הרצונות וה"שריטות" שלנו – מודעות עצמית של הורה חשובה ראשית כלפי עצמו, דרך ההיכרות שלו עם עצמו. אדם מודע רגשית ריאלי יותר באשר לעצמו, מבטא רגשות באופן חופשי ופתוח, מבין מה עובר עליו, מכיר את מגבלותיו וחי עמן בשלום, אך גם מנסה לשפר אותן (ויכול גם לצחוק על עצמו). הוא מזהה תופעות ובעל יכולת בחירה- בחירת התגובה הרצויה, הנכונה לו והמקדמת ביותר. הורות מודעת נדבך שני היא מודעות עצמית של ההורים בהקשר להורות שלהם. מהם הערכים שלהם כהורים, מה חשוב להם, כיצד הם רוצים לגדל את ילדיהם, מהם הדגשים החשובים ביותר, על מה לא יוותרו ועל מה אפשר לוותר (שהרי אי אפשר לירות לכל הכיוונים). הורות צריכה להיות דבר מושכל, מודע. הנדבך השלישי הוא מודעות לילד שלנו. רק אדם מודע לעצמו יכול להיות מודע לאחר (וכאן חזרנו שוב לסינרגיה בין המרכיבים). רק מתוך תהליך ההכרות שלנו עם עצמינו אנחנו יכולים לעשות את אותו תהליך לגבי הילדים שלנו, ולהבין מי הם ומה מרכיב אותם. מה הם מרגישים בסיטואציות שונות, מה הם חושבים ומה דפוס התגובה שלהם. מה נקודות החוזק שלהם ומה האתגרים, מה מקל עליהם להתמודד ומה אנחנו רוצים לפתח. כשאני יודע שהילד שלי נצמד כי הוא חושש לאבד אהבה, אני לא כועס עליו שהוא "נדבק". אני מבין את הרגשות שלו, את מה שהוא חושב ופועל לשנות את תחושותיו ולחזק אותו וכך ההתנהגות ה"נדבקת" תשתנה. ילדים בדרך כלל לא קמים בבוקר ומחליטים להיות מעצבנים. משהו עומד מאחורי ההתנהגות. מכאן נגזר הנדבך האחרון- המודעות של הילד לעצמו ולרגשותיו. ואז באה שאלת השאלות: איך נפתח את המודעות העצמית של ילדינו. וככל שהמילה גדולה ובומבסטית, כל ילד יכול לפתח אותה בהתאם לשלב ולגיל בו הם נמצאים. זה לא סרט למבוגרים בלבד. ראשית, בעצם המודעות שלנו אנו נתנהל אחרת עם הילדים. נהווה מודל לחיקוי וננהג איתם ממקום נכון יותר, מודע, קשוב להם ובעל אג'נדה חינוכית מוצקה יותר. והרי ילדים לומדים הכי טוב ממודלים. אם אנו חושבים באופן עקבי ורציף על חינוך ילדינו, לעקרונות המנחים אותנו ולפעולות שאנו נוקטים ומתכננים לנקוט ואנחנו מודעים להם ולעולמם הפנימי, אם אנו רואים באמת לנגד עינינו את הילד שלנו – לא דמות דמיונית שאנו רוצים לראות – ואנחנו לא משליכים את החלומות והחששות שלנו עליו, הרי נקטנו צעדים לחינוכו כבר מיום לידתו. אם אנו עונים על צרכיו במשך כל הזמן ומחזקים את הדרוש חיזוק לאורך כל הדרך – אנו מגדלים את הילדים באופן פרו-אקטיבי. ובכל זאת, מה לנו ולתאוריות? למי יש זמן וכוח? הרי אנחנו צריכים להתמודד עם הילדים יום יום, שעה שעה וברוך השם יש עם מה להתמודד.. ובסדר היום האינטנסיבי שלנו, מספיק יפה מצידנו אם נצליח לעבור את היום בשלום. מי צריך פילוסופיות כשהילד "חוטף קריזה" מול מדף הממתקים כשסרבנו לקנות לו את הממתק החמישי או מפליק לאחותו הקטנה שפשוט עברה בסביבה. אנחנו הרי רק רוצים לדעת מה הכי נכון לעשות, לא? אז זהו, שצריך גם וגם. כמו שאומרים: " אם אתה לא יודע לאן אתה שט, שום רוח לא תביא אותך לשם". נכתב ע"י : ניבה דולב המאמר הועתק מאתר הלול, הורות בגובה העיניים