מהי יוגה? יוגה היא אמנות של החיים הטובים, היא מקנה לנו את היכולת להיות שרויים ברגע, להכיל את מורכבותו בתודעה רחבה בלי להדחיק ובלי להישאב. היוגה מאפשרת לנו להיות בנוכחות שקטה לפגוש את המציאות הפנימית והחיצונית באומץ ובאהדה, לפרום את משקעי העבר החוסם, המעכב, השואב והמשבש. היוגה נותנת לנו ידע וכלים לרפא את העבר להיות בהווה ולברוא את העתיד. יוגה היא אומנות החיבור וההתחברות. יוגה היא הזמנה והזדמנות לתרגל את הגוף בכל הרמות, לפגוש את הנפש בכל הרבדים, לאפשר לתבונה להיפתח ולהנחות, ליהנות ולהתענג בתוך התהליכים עם מה שנפתח, עם מה שמשתחרר, עם מה שמתעצם ולקחת אחריות על חיינו. כשאנו מסתכלים לתוך עצמנו אנו מגלים את הנופים הרבים המרכיבים אותנו, נופים של זיכרונות אישיים וקולקטיביים, נופים של דעות וידיעות שלמדנו וספגנו, נופים של כמיהות וגעגועים למה שאיבדנו ולמה שאנחנו מעיזים לחלום, נופים של מרחבים ונצח בהם שרויה הווייתנו. יוגה היא המרחב שמאפשר לחוות את כל אלו מתוך אהבה, חמלה, שמחה וראיה רחבה. היוגה מקנה את היכולת לעשות אינטגרציה בין מה שיש ומה שרוצים, בין מה שאפשר ומה שרצוי. תרגול היוגה מאפשר לנו לחזק ולהגמיש את השלד, השרירים והמפרקים לאזן את המערכות הפנימיות, לבנות עמדות והשקפות מתוך ראיה ערכית רחבה וצלולה, להתחבר להוויה ולשקט ולממש את יעודנו יוגה היא אמנות החיים הטובים, היא מקנה לנו את היכולת להיות שרויים ברגע ומאפשרת לנו לפגוש את החיים מתוך אומץ, ולפרום את העבר החוסם, המעכב והמשבש. היוגה נותנת לנו ידע וכלים לברוא עתיד חדש. יוגה היא אומנות החיבור וההתחברות. יוגה היא הזמנה והזדמנות לתרגל את הגוף בכל הרמות, לפגוש את הנפש בכל הרבדים, לאפשר לתבונה להיפתח ולהנחות, ליהנות ולהתענג עם התהליכים עם מה שנפתח, עם מה שמשתחרר, עם מה שמתעצם. "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו" אמר טשרניחובסקי. כשאנו מסתכלים לתוך עצמנו אנו מגלים את הנופים הרבים המרכיבים אותנו, נופים של זיכרונות אישיים וקולקטיביים, נופים של דעות וידיעות שלמדנו וספגנו, נופים של כמיהות וגעגועים למה שאיבדנו ולמה שאנחנו מעיזים לחלום, נופים של מרחבים ונצח בהם שרויה הווייתנו. יוגה היא המרחב שמאפשר לחוות את כל אלו מתוך אהבה חמלה, שמחה וראיה רחבה. היכולת לעשות אינטגרציה בין מה שיש ומה שרוצים, בין מה שאפשר ומה שרצוי. תרגול היוגה מאפשר לנו לחזק ולהגמיש את השלד, השרירים והמפרקים לאזן את המערכות הפנימיות, לבנות עמדות והשקפות מתוך ראיה ערכית רחבה וצלולה, להתחבר להוויה ולשקט, לממש את יעודנו, להרפות מתחים, ולחצים גופניים ונפשיים, להיות באינטימיות ונפרדות, להיות בעוצמתנו מתוך ענווה והודיה. האתה יוגה- מתחילה את התרגול בגוף מחזקת אותו, מגמישה אותו, מעדנת אותו ומעצימה אותו. בהקטי יוגה- מתחילה את התרגול בלב, פותחת אותו ומאפשרת שמחה קלות והרגשת שותפות ואחדות. ראג'ה יוגה- מתחיל את התרגול בהכרה, מבינה את מערכת ההפעלה של עולם המחשבות והרגשות ומציעה כלים לשיחרור מתבניות מחשבה משובשות ומרגשות מציפים. יוגה אינטגרטיבית מאחדת את הנתיבים בסינרגיה לנתיב אחד שמשמעותו יוגה- חיבור ואחדות של הנתיבים השונים והצרכים המגוונים. בכול הארכת שריר וחיזוקו אנחנו יכולים לפגוש את עצמנו כויצ'ארה כהשתקפויות. אופן ההתנהלות שלנו (בין אדיש ללהוט) המטענים רגשים שיש בכול מקום ורגע (בין שמחה לפחד) כול אלו פירות העבר- מטעני הקארמות. האומץ להתבונן ולהשתקף מאפשר בחירות חדשות , ריפוי והתעצמות. את כול אלו אנו מפנימים בקורס מורים ליוגה ובקורס הכשרת מטפלים ביוגה תרפיה [product_category category="משחקים למורים ליוגה"] Traditional Definitions of Yoga "Yoga is the control of the whirls of the mind (citta)."—Yoga-Sûtra (1.2) "Yoga is skill in [the performance of] actions."—Bhagavad-Gîtâ (2.50) "Yoga is ecstasy (samâdhi)."—Yoga-Bhâshya (1.1) "Yoga is said to be the oneness of breath, mind, and senses, and the abandonment of all states of existence."—Maitrî-Upanishad (6.25) "Yoga is the union of the individual psyche (jîva-âtman) with the transcendental Self (parama-âtman). "—Yoga-Yâjnavalkya (1.44) "Yoga is said to be the unification of the web of dualities (dvandva-jâla)."—Yoga-Bîja (84) "Yoga is known as the disconnection (viyoga) of the connection (samyoga) with suffering."—Bhagavad-Gîtâ (6.23) "Yoga is said to be control."—Brahmânda-Purâna (2.3.10.115) "Yoga is the separation (viyoga) of the Self from the World-Ground (prakriti)."—Râja-Mârtanda (1.1) "Yoga is said to be the unity of exhalation and inhalation and of blood and semen, as well as the union of sun and moon and of the individual psyche with the transcendental Self."— Yoga-Shikhâ-Upanishad (1.68-69) "This they consider Yoga: the steady holding of the senses."—Katha-Upanishad(6.11) "Yoga is called balance (samatva)."—Bhagavad-Gîtâ (2.48) הכתוב הועתק מהאתר של ציפי נגב – יוגה אינטגרטיבית

חוסן רגשי אצל ילדים העליבו את הילד שלכם, והוא נפגע. החברה לא רוצה לשחק עם הבת שלכם, ולכם נשבר הלב. איך ילדים "בונים" חסינות נפשית, וכיצד אנחנו – כהורים – יכולים לעזור להם בתהליך המסובך הזה? בדרך כלל אתה מתחיל לחשוב על זה כשאתה הופך להורה. אתה מגיע לאסוף את הילד שלך מהגן או מבית הספר ורואה אותו עומד בצד ובוכה ואת החברים משחקים בלעדיו. מתחשק לך לבכות. מתחשק לך להרביץ לכל ה"חברים" שלו. מתחשק לך לעטוף את הילד שלך הרחק מהעולם החיצון. ובעיקר מתחשק לך לדעת האם תוכל לחסן אותו מפגיעות ועלבונות, לדאוג שהקשיים יעברו עליו בקלות יחסית, שידע להתמודד בצורה הטובה ביותר. אנחנו הרי יודעים שהחיים הם לא פיקניק ועוד מחכים לו, כמו לכל אחד, לא מעט קשיים. הרבה פעמים אנחנו כהורים חושבים: האם הכנתי את הילד שלי לחיים? האם נתתי לו כלים להתמודד לבדו, גם כשלא אהיה לצידו לעזור, לרכך ולפתור את הבעיות? הרגע הקשה ביותר כהורה, עבורי, היה כשהילד היה גדול מכדי שאוכל להתערב ולסדר עבורו דברים. כל אחד נפגע, כל אחד נופל לעיתים. השאלה היא האם אנו אוספים את עצמנו, לומדים משהו וממשיכים הלאה עם פגיעה מעטה ככל האפשר, כמה זמן זה לוקח לנו, ואיזה מחיר נפשי אנחנו משלמים. איך "מגדלים" חוסן רגשי? כיצד נוצרת היכולת ללמוד מהנפילות שלנו, ולהתגבר. האם אפשר ללמד אותה? יכולת נפלאה זו נקראת חוסן רגשי או עמידות רגשית – resilience – בלע"ז, והיא מונח חדש יחסית בתחום הפסיכולוגיה. חוסן רגשי מוגדר כיכולת להסתגל בצורה טובה ללחץ, קשיים, טראומות או ארועים בלתי צפויים. באופן כללי, ניתן לפרשו כך שאדם נשאר יציב וממשיך לקיים רמות בריאות של תפקוד נפשי תקין גם במצבים קשים. זה לא אומר שלא נחווה צער, עלבון או קושי. זה לא אומר שלא נהיה רגישים לדברים שקורים לנו או סביבנו; אבל זה כן אומר שתהיה לנו יכולת להתאושש ולהמשיך הלאה. גם החוקרים בתחום האינטיליגנציה הרגשית שאלו את עצמם את אותן שאלות שאנחנו שואלים את עצמינו לגבי ילדינו הפרטיים. מה מבדיל בין החסונים רגשית יותר ופחות? ואיך מפתחים את זה? מרבית המחקרים בתחום נערכו בקרב ילדים ובני נוער במצבי סיכון – משפחות לא מתפקדות, עוני, אלכוהול, סמים ואלימות. המחקרים בדקו את יכולתם של הילדים להתגבר על נסיבות חייהם ולקיים חיים נורמלים לאחריהן. הסתבר באופן גורף ובמחקרים שונים, מכל קצות הגלובוס, כי כשליש מהילדים התגבר על טראומות העבר והצליח להשתקם. ההפתעה מהעובדה שיכולת כזאת קיימת, היתה כה גדולה בקרב החוקרים, עד שכשחקרו ילדים לאמהות דכאוניות ומצאו שחלקם מתפקדים, הם חשבו שדרך בנית המחקר שלהם מוטעית. הם לא יכלו להאמין שיש מי שיכול להתגבר, ולהיות עמיד לתנאים סביבתיים קשים. היום מסתכלים על מודלים עמידים שכאלה כדוגמאות להצלחה ובודקים מה התכונות והכוחות שאפשרו לילדים אלה להתגבר. אחד המחקרים המפורסמים והחשובים, נערך על ידי חוקרת בשם וורנר שליוותה 500 ילדים למשפחות עניות שעבדו במטעי הסוכר בהוואי. רבים מהם אף איבדו את עבודתם. הסתבר כי שני שלישים מהילדים שקעו בעולם העוני והאבטלה ופנו לחיי פשע והתמכרויות, ואילו שליש מהם התרוממו מעל נסיבות חייהם, התקדמו והצליחו. התבוננות שונה בתוצאות המחקר מציגה מסקנה שונה במקצת – שני שליש מהילדים לא הצליחו להתרומם מעל לנסיבות חייהם. אם ניתן יהיה להבין את המנגנונים פועלים על החסונים מביניהם, ניתן יהיה לעזור לרבים יותר. זהו הקו של הפסיכולוגיה החיובית, שהיא הכיוון החדש בפסיכולוגיה העכשווית – במקום לעסוק בפתולוגיות היא עוסקת במודלים מתפקדים היטב ומהם גוזרת דרכים ללמד התנהגות אפקטיבית. אבל אנחנו לא חיים במטעי הסוכר… רובנו לא חווה סיטואציות כה קשות כמו אלה שבדקו החוקרים. אבל הנושא חשוב, רלוונטי ונכון לגבי כל אחד מאיתנו. גם בחיים נורמטיבים ורגילים לגמרי יש קשיים ותסכולים; לא כל דבר הולך כמו שאנחנו רוצים, וקשה מזה – לא כמו שהילדים שלנו רוצים . ולפעמים אנחנו מקור התסכולים… ישנם כמה דברים שחשוב לדעת על החוסן הנפשי: חוסן נפשי כתהליך – אין פתרונות קסם שיהפכו את הילד לעמיד ואין גם "סופר ילדים" שעמידים בפני הכל. יש אפילו סכנה במחשבה שניתן "לייצר" ילד עמיד לחלוטין או שיש ילדים כאלה (ילדים של אחרים). הדבר יכול ליצור ציפיות מוגזמות מהילד, תחושת תסכול והעברת האחריות אליו – "אם לא התגברת, אתה אשם". התחסנות והעלאת העמידות היא תהליך, תהליך איטי והדרגתי. באיזה גיל מתחילים? – כמו הרבה יכולות אחרות, עדיף לפתח יכולות התמודדות אצל ילדים מגיל צעיר ככל האפשר, ורצוי שלפני גיל 10. עם זאת, גם אם לא עשיתם זאת, לא אחרתם את המועד. ניתן לפתח חסינות נפשית בכל גיל, אולם התהליך עשוי להיות ארוך וקשה יותר, כי צריך לשרש התנהגויות ותפיסות קודמות. מרכיבי החוסן הנפשי התכונות המרכזיות המאפיינות אנשים עמידים ומתוך כך, אלו שחשוב לפתח אצל ילדים כדי שיהיו עמידים, הן: יכולת להעזר באחרים. מסתבר כי העמידים יודעים לדבר עם אחרים על מאורעות חייהם, לבקש עזרה ולגייס אנשים לטובתם (מפתיע, לא? השורדים תמיד מצטיירים כקשוחים וסוליסטים, מן "רוכבים בודדים" כאלה) ראיה חיובית: ראית הדברים הרעים בחיים כחולפים הצבת מטרות ותכנון לעתיד: עצם קיומן של מטרות בחיים עוזר להתמודד עם תקופות קשות, יש למה לצפות ולשאוף בעתיד. אמונה בעצמך וביכולותיך: תחושת הערך עוזרת להתמודד. אם אי אפשר לשנות את ההווה אפשר לפחות ללמוד ולצמוח, ולהאמין שבהמשך תבנה לעצמך עתיד טוב יותר – כי אתה מאמין בעצמך וביכולותיך מודעות עצמית : היא החשובה ביותר, ופירושה להכיר ביכולותיך אלה, לזהות אותן ולהשתמש בהן. אז איך נחזק את החסינות הנפשית של ילדינו? כפי שניתן לראות, החסינות הנפשית בנויה למעשה על יכולות האינטיליגנציה הרגשית: יכולת להעזר באחר היא מיומנות יחסים בין אישיים, יכולת ראיה חיובית היא אופטימיות, אמונה בעצמך היא הערכה וקבלה עצמית, והכרה וזיהוי העצמי הן למעשה מודעות עצמית. לכן, הדבר הראשון שההורים יכולים לעשות עבור ילדם הוא לפתח מודעות עצמית ותובנה פנימית בילד. יש לפתח אצלו מודעות לרגשותיו, מחשבותיו, התנהגותו. כדאי ללמד אותו ללמוד מנסיונות, לגלות דברים חדשים על עצמו. מה הדברים שקשים לו, שמלחיצים או מצערים אותו. לראות מה פעל כשהוא עשה, איך לעשות יותר מאותו דבר. מה לעשות פחות. עליהם לפתח אצל הילד הערכה עצמית. להיות גאה בעצמו, לסמוך על עצמו שהוא יצליח, לחזק אותו. הערכה עצמית מבוססת על יכולותיו וגם על קבלת חולשותיו. וזה בסדר גמור לא להצטיין בכל דבר! חשוב ללמד את הילד להיות אופטימי, להאמין שיהיה בסוף טוב, שגם אם קשה עכשיו, נתגבר ועוד דברים טובים ורבים מצפים לנו. ללמד אותם ללכת הלאה, לא לעסוק במה שקרה יותר מדי, ולא "לחפור". להבין, ללמוד ממה שקרה וללכת הלאה. למצא את הדברים הטובים בכל יום, את הסימנים להשתנות חיובית בתקופות הקשות. כדאי לחזק את היכולות החברתיות של הילד, ללמד אותו ליצור קשרים חיוביים והדדים עם בני משפחה וחברים (כבר אמרנו כמה קשרים חברתיים וקבלת עזרה חשובים לבנית חוסן?). אם הוא ביישן או קשה לו, לעזור לו בצורה הדרגתית לבנות קשרים, לחשוף אותו לאנשים ויחסים (ולא להתעצל כי אנחנו חוזרים מאוחר מהעבודה וחברים עושים בגן…). למצוא ביחד איתו הזדמנויות למעורבות חברתית, לעזרה לאחר, גם בגיל צעיר. אין כמו עזרה לאחר לפתח תחושת שייכות, יכולת והדדיות – אני עוזר וגם יכול להיות נעזר. יכולות נוספות שחשוב לפתח אצל הילד בדרך לבנית עמידות הן הומור, גמישות יצירתיות ומוסריות. חשוב להאיר את תפקידו בסיטואציות השונות באור שונה מזה שהוא תופס: לשנות את הפרדיגמות. בהמשך הוא ילמד לעשות זאת בעצמו. למשל, להראות לילד שלא אוהב משחקי כדור ולכן נשאר בצד, שאכן נדרש אומץ להחליט לא לשחק, למרות שזה מה שכולם עושים וזה נחשב פופולרי יותר (זה לא סותר את האופציה לנסות לתת לו הזדמנות מוגנת לפתח את יכולותיו המוטוריות או לבדוק את המקורות לחוסר בטחונו בתחום). קוראים לטכניקה הזאת "גאוות השורדים". הדבר גם יחלחל לבנית ההערכה והקבלה עצמית שלו – הקבלה שאף אחד לא מושלם, שלכל אחד תכונות חזקות יותר ופחות ושזה לגמרי בסדר. ארגון החוזקות ובניית החוסן הרגשי אדית גוטנברג מ"הפרוייקט הבנלאומי לעמידות", מציינת 3 קטגוריות מרכזיות לארגון אותן חוזקות שתורמות לחוסן הרגשי: I have – יש לי- יש לי יחסים טובים ובריאים, חוקים וגבולות בבית ששומרים ומגינים עלי, מודלים חינוכיים ללמוד מהם I am- אני – אדם בעל חלומות, תקוות ואמונות, אדם אכפתי וגאה בעצמו. I can – אני יכול – לתקשר, לפתור בעיות, לווסת את עצמי ומה עושים עם הקטגוריות האלה? מגבירים את המודעות אליהן, כדי שכל ילד יזכור מה יש לו ובו, ומפתחים אותן כך שיתרמו להעלאת העמידות אצל הילד. מעניין ללמוד, אגב, שבנים שואבים יותר כוח מ"אני יכול" ובנות מ-"אני". בספרו החדש, מספר החוקר גולמן על 3 נערים שיוצאים לשחק כדורגל. שניים אתלטים והשלישי שמנמן ולא ספורטיבי. שני הנערים מתחילים "לרדת" על הנער:" מה, אחד כמוך הולך לשחק כדורגל? אתה בכלל לא שווה". הנער מביט בהם במבט שקט ואומר: "זה נכון, אני אכן גרוע בכדורגל. ניסיתי הרבה פעמים ללמוד ואני לא מצליח. לעומת זאת אני טוב בציור. אני יכול לצייר כל דבר". הנערים השתתקו ואחד אמר: "לא, אל תרד על עצמך, אולי אתה לא כזה גרוע. בכל מקרה אני יכול ללמד אותך כמה טריקים". הנער מודע ליכולותיו, מקבל ומעריך את עצמו על חוזקותיו וחולשותיו ובסך הכל אופטימי לגבי עצמו. במציאות של ימינו זה אולי נשמע קצת אוטופי, אבל אפשר ללמוד מזה על קבלה עצמית, ואולי גם ללמד את ילדינו. ההורה כמודל ילדים, ככל האנשים, נולדים עם רמות התחלתיות שונות של חוסן. כל אחד ידע להגיד כבר בגיל צעיר האם ילדו הוא מהחסונים או מהרגישים יותר. אבל לכל אדם יש את היכולת לעמידות. צריך רק להוציא את היכולת הזו לאור ולתמוך בה. ועל דוגמה אישית כבר דיברנו? ילדים לומדים בעיקר ממודלים. אז תשתמשו במודעות העצמית ותבדקו – איזה מודל אתם מהווים? איך אתם מתנהגים כשמשהו קורה לא כמו שציפיתם או רציתם? עד כמה מהיכולות האלה אתם מפגינים? האם אתם צריכים להתחיל לטפל בעצמכם בדרך אל הילד? ושוב חשוב להזכיר: זה תהליך ולא זבנג וגמרנו ולכל אחד קצב משלו וסגנון משלו. עלינו כמבוגרים להסתכל קדימה ופחות על עברינו והדברים שעשו הורינו, לבדוק את עצמינו וכיצד אנחנו מתמודדים ומה אנחנו רוצים להעביר לילדינו. ההסתכלות היא להמשך ויש בידינו את היכולת לתרום לפיתוח החוסן של ילדינו. המאמר נכתב ע"י: ניבה דולב והועתק מאתר הלול, הורות בגובה העיניים

המלצות על משחקי קופסא לילדים - מאמר המלצות על משחקי קופסא לילדים הוא מאמר על הרצון המשותף לכל ההורים הרוצים קשר קרוב ומשמעותי עם ילדיהם. הרוב המוחלט של ההורים יודע שלשחק עם הילדים זה דבר טוב. גם משחקי ספורט מחוץ לבית, גם משחקי יצירה ודמיון, וגם משחקי קופסא בבית. המגוון אינסופי. משחקים מהנים, יש בהם שמחה, ונוצרת קרבה ללא מאמץ רב, פשוט דרך החוויה המשותפת. דרך המשחק הילדים רוכשים ידע, לומדים דרכי התמודדות, למשל עם כללי המשחק, ועם תחרות והפסדים. דרך המשחק מתרגלים מיומנויות פיזיות, שכליות, חברתיות. רוכשים בטחון וקירבה במשפחה. רק טוב יש במשחק משותף של הורים עם ילדיהם. אז למה בבתים רבים ממעטים ההורים לשחק עם הילדים? יש הורים שעומס משימות החיים גורם להם לשכוח את חשיבות המשחק, ואת ההנאה ממנו. במרוץ היומיום יש תמיד משימות חשובות יותר, יש עניני משמעת וסדר יום לטפל בהם, והמשחק נדחק לשוליים, ומתקיים רק לעיתים רחוקות. זה טבעי וכמעט בלתי נמנע בחיינו המודרניים והלחוצים. יש הורים המודים, שהם לא אוהבים את משחקי הילדים, מרגישים טפשי, משעמם. מעדיפים לעשות עם הילדים דברים אחרים. הם נמנעים ממשחקים כמה שניתן, ואם כבר מוכרחים הם משחקים בחוסר הנאה. והילדים? הם תמיד אוהבים זמן משחק והנאה עם ההורים, לפחות בגילאים הצעירים, ועד גיל ההתבגרות. אין הדבר אומר, שהם תמיד מרוצים ומאושרים תוך כדי המשחק. הם יכולים להתרגז, להיות מתוסכלים מהפסד, להיות עצובים או לנסות להשתלט. עבורם המשחק הוא 'כמו החיים' והם לוקחים אותו ברצינות. הורים לעיתים מחמיצים את היתרונות שבמשחק כי הם מנסים לחנך את הילדים 'להנות מהמשחק', וכועסים כשהילדים מבטאים רגשות אחרים. המלצות על משחקי קופסא לילדים - המלצות להורים: -הרבו לשחק עם ילדיכם. גם בעומס החיים זיכרו שהפוגת המשחק חשובה, לא פחות משיעורים, או עיסוק בנושא חינוכי רשמי אחר- שיעורי בית, סידור החדר וכו'. אם עברו שבועות ולא שיחקתם, התעקשו על הפנאי המהנה של המשחק. בצעו אותו גם בתוך העומס. - הנהיגו הרגל של משחק משפחתי- פעם בשבוע , זמן קבוע בו משחקים. שישי לפנות ערב, אחד מימי סוף השבוע בו ההורים יותר פנויים. משחק של הורה עם ילד, הורים עם כל הילדים. ההרגל משריש את המשחק שיהיה חלק מההווי המשפחתי. ילדים והורים זוכרים את ההרגל, והוא הופך להיות חלק נעים מהזכרונות המשפחתיים. ביחרו עם הילדים משחקים שמהנים אותם, וגם אתכם. קחו את הילדים לבחור משחקים. תנו להם הנחיה בין אלו משחקים לבחור. למשל, בין משחקי קופסא מסוימים שאתם מגדירים, ונהלו משא ומתן של בחירה משותפת. אפשרי גם שכל ילד יבחר משחק שאהוב עליו, וגם ההורה יבחר משחק שאהוב עליו, ותשחקו במשחקים 'לפי תור'. כל שבוע במשחק המועדף על מישהו אחד. כך ילמדו הילדים להתחשב ברצונות של אדם אחר, ולהתאמץ עבורו. מסר חינוכי ממדרגה ראשונה. גוונו במשחקים, קנו כל תקופה משחק חדש, כדי שיהיה מעניין, וכדי שתתקדמו במשחקים לפי ההתפתחות של הילדים. ביחרו משחקים שיש בהם ערך חינוכי והתפתחותי לילדים- אין צורך לבחור במשחקים עם מארזים מפוארים. דוקא המשחקים הישנים והקלסיים, שבהם שיחקנו בילדותינו יכולים להיות מתאימים- הם גם מהנים וגם מפתחים מיומנויות. לילדים בגיל הצעיר, יוכי בן נון הפסיכולוגית הראשית של 'בריאות כללית' ממליצה על : *דמקה- כבר ילדים מגיל חמש יכולים ללמוד את המשחק, אבל ילדים מגיל שבע ומעלה יפיקו ממנו את המירב. זהו משחק אסטרטגיה בו על הילד לקחת בחשבון נתונים רבים ולהתיחס אליהם בו זמנית. זהו משחק שמלמד 'לחשוב קדימה' ולתכנן, וגם להתיחס לתכנון של מי שמולך. לנחש מה הוא חושב, ובכך לתרגל מיומנות חברתית חשובה. זהו משחק מצוין לילדים אימפולסיביים והיפראקטיביים, כי הם צריכים ללמוד לא 'להגיב מהבטן' אלא לחשוב ולתכנן כדי להצליח. *משחק הזכרון. אפשר להתחיל מגיל שלוש. בתחילה צריך לשחק עם מספר קטן של קלפים , ולהקפיד שהדוגמאות על הכרטיסים תהיינה ברורות ומוכרות לילד. ככל שהגיל עולה אפשר לעבור למספר גדול יותר של פירטי זכרון. משחק הזכרון מאמן את הזכרון החזותי והמרחבי של הילד, מתרגל סריקה מהירה של גירויים, והתמקדות בגירוי הרצוי. היתרון של המשחק הוא שניתן להעלות את רמתו עם עליית הגיל של הילדים. *דוקים- משחק מעולה מגיל ארבע וחצי- חמש. מתרגל מוטוריקה עדינה, קורדינציה, ריכוז, סבלנות ותכנון. לעיתים דוקא הילד עם אצבעותיו הקטנות מצליח יותר מהמבוגר בהפרדת הדוקים. *ומשחק קלאסי אחרון- רביעיות. אפשר לשחק מגיל שלוש ואילך, ובכל פעם להשתמש ברביעיות אחרות. יש משחקי רביעיות המותאמות גם למבוגרים, כך למשל משחק הרביעיות היפהפה על תל אביב וירושלים. המחשחק מאמן יכולת מיון והכללה. מלמד ילדים מושגים, מכנה משותף, מה דומה ומה שונה. המשחק מתרגל גם כישורי זכרון. דרך המשחק רוכשים גם ידע על התכנים השונים של הקלפים. משחקים נוספים לילדים בוגרים יותר יכולים להיות משחק 'הרמז' המתרגל הסקת מסקנות לוגית בהקשר של פתרון בעיה בלשית. המשחק 'שדה תעופה' המלמד התמצאות גאוגרפית במדינות העולם, מונופול כמובן, המלמד ניהול פיננסי וידע על ערים בעולם. לרוב המשחקים יש ערך חינוכי כלשהו, זאת בנוסף לערך המשפחתי החיובי הקבוע של בילוי זמן משותף של ההורים והילדים. - ביחרו משחקים שיאפשרו לילדים להצליח- ביחרו משחקים ברמה של הילדים, שיוכלו לחוות הצלחה ונצחון, גם אם לא כל הזמן, אז לפחות חלק מהזמן. כך המשחק יהיה חוויה מהנה ולא מתסכלת. - הרשו לעצמכם להנות במשחק 'כמו ילדים'- תנו לילדים לראות את ההורים שלהם בדרך אחרת מאשר זו הבוגרת אליה הם רגילים. הרשו לעצמכם לצחוק, להתחרות, לכעוס. 'שחקו על באמת', אך ללא הגזמה. כל זאת כמובן בשליטה, ובידיעה שאתם משחקים בשביל הילדים בעיקר, ולכן הצרכים שלכם במשחק בכל זאת משניים. מאת חלי ברק- שטיין פסיכולוגית חינוכית מומחית. יעוץ להורים, יעוץ זוגי ומשפחתי.