משחקים שבלב משחקים טיפוליים, קלפים טיפוליים

חשיבות תרגילי הנשימה חשיבות תרגילי הנשימה נעוצה בכך שהנשימה היא ההזנה הבסיסית ביותר שלנו, יותר ממים ומזון ובכל זאת אנשים לא משקיעים בה אפילו חלק קטן ממה שמושקע באלו. אנו נושמים כל הזמן במודע או שלא במודע. כאשר הנשימה נעשית שלא במודע ובצירוף עם בעיות גופניות נוספות מתפתחים דפוסי נשימה בעייתיים שמשפיעים בסופו של דבר לרעה על איכות החיים והבריאות שלנו. יש דברים שהם כל כך טבעיים ופשוטים שלא נשים אליהם לב רק עד שיופיעו בעיות רציניות. תרגילי נשימה יכולים לעזור למגוון בעיות פיזיות ומנטאליות כמו: התמודדות עם חרדה, בעיות נשימה ואסטמה, מגרנות, מצבי רוח, בעיות ריכוז ומיקוד ועוד. התבוננות בנשימה מאפשרת הזדמנות להעמקת תשומת לב, חיבור לעצמי, שימוש בכוחות ריפוי טבעיים של הגוף, התמודדות עם לחצים והתמקדות, כולם כלים חשובים והכרחיים לאיזון ובריאות בעולמנו המורכב. בעולם היוגה הנשימה היא כלי מרכזי ועיקרי לשיפור הבריאות, הרבה בגלל הקשר של הנשימה למערכת העצבית והמנטלית שלנו, תרגילי נשימה ביוגה נקראים פראנימה – שניתן לתרגם גם כוויסות או שימוש נכון באנרגיית החיים שלנו. מספר דפוסי נשימה בעייתיים אשר חוזרים אצל אנשים רבים: קושי בנשיפה (הוצאת אוויר) – רוב חולי האסתמה מתקשים בנשיפה. כתוצאה מכך שאוויר לא יוצא בנשיפה פחות אויר חדש ועשיר בחמצן יכול להיכנס לריאות בשאיפה (הכנסת אוויר). אחזקות נשימה – עצירות נשימה לא מודעות אשר עלולות להגביר לחץ ולהקשות על הנשימה. נשימה דרך הפה – בנשימה דרך הפה אנו לרוב נושמים מהר יותר ומאבדים את היתרון של נשימה דרך האף: התאמת הטמפרטורה והלחות של האוויר, סינון האוויר ושליטה בקצב הנשימה. נשימת חזה עליונה בלבד – נשימה זה נעזרת רק בחלקיה העליונים של הריאות מבלי להשתמש בשריר הנשימה המרכזי – הסרעפת. נשימה כזו עלולה לגרום ולהיגרם ע"י מצבי לחץ והינה שטחית ומהירה יחסית. חשוב לומר כי בעיות הנשימה עלולות להיווצר או להחריף גם בשל יציבה לא נכונה, חולשה בשרירי הנשימה ושרירים תומכים, מחסור בפעילות גופנית, אורח חיים לא בריא ובעיקר חוסר מודעות. מספר תרגילי נשימה בסיסיים אותם אפשר להתחיל לנסות בבית מודעות לנשימה – הצעד הראשון הוא לפתח תשומת לב לדפוסי הנשימה שלנו. תנוחת הגוף הקלה ביותר להתבונן בנשימה היא Shavasana (תנוחת ההרפיה בשכיבה על הגב) כך שהגוף נתמך ע"י הקרקע. אנו מתחילים להתבונן בנשימה שלנו, בתנודות שלה ובזרימה הטבעית שלה. זאת כדי לפתח סקרנות וכדי ללמוד יותר על הנשימה שלנו, איפה היא מתרחשת בגוף, איזה חלק מהנשימה קל או מהיר יותר עבורנו. נשימה בטנית – תרגיל זה חשוב במיוחד למי שנושם רק עם בית החזה העליון. ננשום כך שבשאיפה הבטן מתמלאת ובנשיפה הבטן מתרוקנת חזרה מטה לכיוון הגב. ניתן למקם את הידיים על הבטן או הצלעות התחתונות על מנת להעצים את התחושה. נשימה זו נחשבת מרגיעה מומלץ לתרגל אותה לפני השינה. נשימה בקצב של יחס 1:1 – אפשר לבצע תרגיל זה גם בישיבה וגם בשכיבה. בהתאם לאורך השאיפה הנוח עבורנו. נתאים את אורך הנשיפה כך שהן באותו האורך. חשיבות תרגילי הנשימה משמעותית במיוחד למי שעוסק בפעילות גופנית כלשהי, עוזר מאוד להשתמש בזמן הזה להתבוננות בנשימה, ומאחר ונשימה היא דבר כה פשוט ואישי אפשר להתחיל בתשומת לב לכמה רגעים לאורך היום, בבוקר, לפני השינה או כשאנחנו עסוקים בעניינים שלנו. [product_category category="משחקים למורים ליוגה"]

קשר בין לקות למידה וקשיים חברתיים קשר בין לקות למידה וקשיים חברתיים מתואר במחקרים לאורך שנים. מחקרים אלו עוקבים אחרי תלמידים לקויי למידה המתקשים ביצירת קשרים חברתיים.  מאחר ותלמידים לקויי למידה משולבים בד"כ במערכות החינוך הרגילות, הדרישות והציפיות מהם דומות לכלל התלמידים בכיתות הרגילות, אך הם מתקשים לעמוד מול דרישות החברה לתחרותיות, לעמידה בלחצים וליצירת קשרים חברתיים מספקים. כבר בכיתות הנמוכות של ביה"ס, חלק מהילדים לקויי הלמידה, מבטאים רמות בדידות ומוריהם מעריכים אותם כמיומנים פחות מבחינה חברתית. גם תפיסתם העצמית ותחושת הביטחון לבצע תפקודים חברתיים מתערערת כתוצאה מתחושת הניכור החברתי. המחקרים טוענים כי קשר בין לקות למידה וקשיים חברתיים שכיח וכי ללא הכשרה וטיפוח של היכולות והכישורים, הכוללים התמודדות פעילה עם ניכור חברתי, כישורי חברות ותחושת הבדידות, תלמידים אלה יתקשו להתגבר על הפער בינם לבין קבוצות בני גילם. כי בדומה לקשיים בתפיסת חומר עיוני, יתכן שלילדים לקויי למידה יש קושי בקליטת מיומנויות חברתיות, בעיבודן או בביצוען. התנהגות חברתית הינה דפוס התנהגות בסביבה חברתית והיא מתבססת על אופי האדם, תכונותיו ודרכי פעולה הננקטות בכל מצב. כמו כן היא קשורה ללמידה של התאמת ההתנהגות לאירוע, הערכת תוצאות ההתנהגות וקבלת משוב מהסביבה. התנהגות חברתית הולמת היא יכולת הפרט למלא אחר ציפיות החברה, לבנות קשרים חברתיים עם בני גילו ולקבל החלטות בהקשרים רגשיים, אישיים, חברתיים וערכיים. יכולת חברתית מורכבת מהתנהגות מסתגלת וממיומנות חברתית. חלק מתהליך של הלמידה הוא פיתוח מיומנויות הנחוצות לאדם לשנות את עצמו, כדי ליצור אינטראקציה חברתית יעילה ולפתח מודעות וידע בנוגע לקשרים חברתיים. כמו כן לומד האדם לשלוט בעצמו, לפתור בעיות ולהתאים את עצמו למצבים חברתיים שונים. כישלונות רצופים בלימודים, חסכים חברתיים, הפרעות התנהגות, קשיי קשב וריכוז, תחושת דיכאון, חוסר יכולת לוויסות רגשי, תוקפנות ואלימות ,קושי בשליטה עצמית ודימוי עצמי נמוך תורמים ומעצימים את הקושי בפיתוח מיומנויות חברתיות ואינטראקציות חברתיות. התפתחות היכולת לשלוט ברגשות היא מיומנות התפתחותית הקשורה לתהליכי קשב והיסח הדעת, לכישורי שליטה עצמית ולדחייה של רגשות שליליים. ילדים הלוקים בקושי בויסות רגשי מתוארים פעמים רבות כילדותיים וחסרי בשלות רגשית. קשר בין לקות למידה וקשיים חברתיים קושי בהתנהגות חברתית מסתגלת נובע בגלל תקשורת לא יעילה או חוסר הבנה של קודי התנהגות מקובלים. יתכן גם שקיים קושי בפענוח מצבים חברתיים והבנתם, ופירוש לא נכון של תגובות הזולת. קיים גם קושי בתפיסה ובהבנה של מצבים חברתיים מורכבים. קשיים חברתיים יכול לנבוע מחסך בידע ובהתנסות: מאי היכולת ללמוד אותן בשל עכבה רגשית כמו חרדה, פחד, כעס או הימנעות. או בשל היעדר הזדמנויות להתנסויות חברתיות כמו: כיצד ליזום קשר עם בני אותו גיל, ו/או כיצד להגיב בשעה שילדים אחרים יוצרים עימם קשר. הם זקוקים להוראה מכוונת וממוקדת של מיומנויות חברתיות המותאמת לרמתם ולקשייהם כדי להביאם לרמה של התנהגות חברתית נשלטת ומבוקרת. לקות בביצוע מיומנויות פירושה העדר יכולת ביצוע, למרות שקיים ידע במיומנויות הרצויות, אין אפשרות לביצוע בגלל בעיה רגשית כלשהי, או בעיה בשליטה עצמית. התנהגות המאופיינת ברמה גבוהה של תוקפנות, אי קבלת מרות, אלימות או התנהגות מופנמת, עלולה לגרום לקשיים חברתיים, רגשיים ולדחייה חברתית. לעיתים הקושי נובע בגלל דרגת עוררות גבוהה וקשיי קשב וריכוז, הגורמים להם להתקשות בריסון התנהגות אימפולסיבית או שליטה רגשית במצבים שונים. חלק מהילדים מגלים תחושות מצוקה ותסכול גוברים, וחלק מהם מצליחים לפתח מיומנויות המסייעות להם להתמודד ולהצליח, למרות הקשיים. נראה כי ילדים המתקשים לפתח מיומנויות חברתיות שהכרחיות להסתגלות מוצלחת בבית הספר נקלעים למעגל קסמים: מצד אחד הם מתקשים לרסן את התנהגותם ולהסתגל לנורמות חברתיות, ומצד שני, בניסיון ליצור קשרים עם חברים, הם נוקטים התנהגות שאינה מקובלת: הם נוטים להאשים את הזולת, להתמודד עם כעס של הזולת, מתקשים להבין רגשות אחרים, נוהגים להפריע לאחרים. התנהגותם ווכחנית והם נזקקים לתשומת לב רבה. תגובותיהם מוגזמות ואינן תואמות את המצופה מבני גילם. עקב קשייהם להגיע לשליטה בחומר הלימוד, חוסר יכולתם להתמיד במשימות ונטייתם להיכנע ולוותר על ביצוע משימות, תורמים גם הם להתנהגות בלתי מסתגלת ואפילו לנשירה מביה"ס. קשיי הסתגלותם עלולים לגרום לדחייה חברתית או התעלמות. ככל שמצב זה מתמשך, כך מאמצים לעצמם הילדים סגנון התנהגות האופייני לילדים בודדים שיחריף את תחושת בידודם. יש ביניהם ילדים שמתאמצים להרחיב את קשריהם החברתיים, אך עושים זאת ללא הצלחה, ויש מהם שנמנעים ונסוגים ואינם יודעים כיצד לפעול. המצב גורם להם לצער רב עד בכי או דיכאון. בשל כל אלה המצוינים כאן, יש צורך במודעות רבה יותר לחשיבותן של המיומנויות החברתיות ולקשייהם של תלמידים בעלי צרכים מיוחדים לפתח קשרים אלו. משום כך יש צורך בהתערבות מוקדמת של אנשי מקצוע כדי לעזור לילדים לפתח מיומנויות חברתיות, לשפר את היכולת השפתית, אסטרטגיות של שיחה והעברת מסרים ברורים. יש מהם הזקוקים לתמיכה על מנת לקדם קשרי גומלין יעילים וביסוס מעמדם החברתי החיובי בקבוצת בני גילם. למרות שיש הטוענים כי לימוד מיומנויות חברתיות, חיוניות מאד לילדים אלה, לא תמיד הן מצליחות, שכן קיימים מחקרים שמוכיחים שאמנם ניתן ללמדן בחדר טיפולים, אך הלימוד אינו מביא לכלל יישומן בחיי היום יום. על ההורים לעקוב אחרי מצבם החברתי של ילדיהם, לשוחח עמם ולנסות לעזור להם להתגבר. רצוי גם לערב את המחנכת כדי שתוכל לתמוך בילד ולחזק אותו מבחינה חברתית. ניתן גם להעסיקם בתחומים שאינם חברתיים ובתחום הכישורים הייחודים שלהם, וזאת כדי לעודדם: משחקי מחשב שיכולים להוות בסיס לקשרים עתידיים עם בני גילם. חוגים שונים לפיתוח כישורים: כדורגל, כדור עף, שחייה תחרותית, בלט, אמנות, ריקודים, קפוארה, נגינה, ציור, עיסוק בבעלי חיים ועוד. הצלחה בתחומים שונים יעודדו וישפרו את מצב רוחם ואת מצבם החברתי, כמו גם יעזרו להם להתמודד עם מצבי קושי. מחברת: אורבך נחמה מקור: http://www.add-syndrome.co.il/

משחקי לוח ככלי לטיפול בילדים - מאמר משחקי לוח ככלי לטיפול בילדים מתוארים בספרות כבר משנות העשרים. החל מתחילת המאה ה-20, קלינאים השתמשו במשחק כטכניקה תרפויטית בטיפול בילדים. אנה פרויד (1926/1946), מחלוצות שדה הטיפול במשחק, השתמשה במשחק בכדי להקל על הורבליזציה של מטופליה הצעירים. מלאני קליין (1932) זיהתה את ערכו של המשחק בסיוע לילדים בחקר הפנטזיות שלהם. למרות שמשחק שימש במקור קלינאים שעבדו בטכניקה פסיכואנליטית, כיום זוהי אחת הטכניקות השכיחות בקרב מטפלי ילדים מכל הגישות. למרות שקלינאים רבים אימצו גישה בלתי ישירה לטיפול במשחק, אחרים נוטים להבנות את המשחק במטרה להנחות את חשיבת והתנהגות הילד לכיוונים מסויימים. קלינאים משתמשים במשחקי לוח הנמצאים על טווח רחב הכולל משחקים קבוצתיים אקטיביים ומשחקי לוח פאסיביים יותר. שכיחותם של משחקי הלוח בטיפול הולכת וגדלה, ומאמר זה יסקור את משחקי הלוח השונים בהם נעשה שימוש בטיפול, על יתרונותיהם וחסרונותיהם. כמו כן, ינתנו קווים מנחים לבחירת משחקים בטיפול עם ילדים. סוגי משחקי לוח ככלי לטיפול בילדים ניתן לסווג בדרכים שונות את מאות משחקי הלוח בהם נעשה שימוש בטיפולים. קטגוריזציה נפוצה מבחינה בין משחקי לוח כלליים לאלו שפותחו באופן מיוחד לשימושים טיפוליים. משחקים "מסחריים" כמונופל זוכים לאהדה רבה בקרב ילדים, ו-(Shapiro, 1993) המצדד במשחקים אלו טוען כי "למעשה לא קיים משחק בו ילדים אוהבים לשחק ואותו לא ניתן לרתום למטרות טיפוליות". לעומתו (Gardner, 1986) ספקן לגבי כוחם התרפויטי של משחקי לוח מסורתיים. לטענתו, על אף שמשחקים אלו מהנים ועשויים לחשוף חלק מקווי אישיותו של הילד, חסרונותיהם עולים על יתרונותיהם. ראשית, הוא טוען כי בעת משחק לוח נחשפת פחות אינפורמציה ביחס לאינפורמציה הנחשפת בטיפול בצעצועים. שנית, הוא רואה את משחקי הלוח כמשחקי "התחמקות" אשר "מעבירים את הזמן בנעימים" ודורשים מהמטפל להפגין פחות מיומנות טיפולית, וכך מהווים יותר משחק מטיפול. גישתו של גרדנר היא הגישה הפופולרית כיום. מקור השימוש במשחקי לוח ככלי לטיפול בילדים הוא השימוש בהם בכיתות, אשר מבוסס על ההנחה שאהבתם הטבעית של ילדים למשחק הופכת אותם לכלי למידה יעיל המזמין שיתוף פעולה. משחקי לוח ככלי טיפולי מתפתחים בדרך כלל על בסיס גישה תיאורטית מסויימת, כאשר לטענת (Shapiro (1993 יש להכיר את הגישה כדי להפיק את המיטב מהמשחק. אלא שבפועל, משחקים אלו אינם מספקים אינפורמציה על הגישה התיאורטית העומדת בבסיסם וכך רוכשים אותם מטפלים אשר לא תמיד יודעים לעשות בהם שימוש נכון. הצעד הראשון לפתרון בעיה זו הוא לסווג את המשחקים התרפויטיים לארבע קטגוריות מרכזיות: משחקי תקשורת, משחקי פתרון-בעיות, משחקים מחזקי אגו ומשחקי חברות (סוציאליזציה). משחקי תקשורת מפחיתים את הדגש על תחרות וניצחון, ואינם מעודדים את השחקנים להישגים גבוהים יותר מאלו של שחקנים אחרים. הם מעודדים ביטוי עצמי באמצעות יצירת אווירה מאפשרת ובלתי מאיימת. משחקי פתרון בעיות, לעומת זאת, הם פעמים רבות תחרותיים, בעלי כללים ברורים ומעודדים את השחקנים לביצועים גבוהים. משחקים אלו מספקים אפשרות לתרגול פתרון בעיות ספיציפיות המקושרות לחוויות כגירושין של ההורים או ביצועים לימודיים נמוכים. משחקים מחזקי אגו מקדמים תחרות, אתגר ומיומנות. הם מאפשרים לילד והמטפל להתבונן בתפקודי האגו של הילד כדימוי עצמי, בוחן מציאות, שליטה בדחפים ונשיאת תסכולים. משחקי חברות משמשים בדרך כלל מטפלים קבוצתיים ומכוונים לתרגול אינטראקציות חברתיות. לעיתים מתפתחים משחקים עבור אוכלוסיות ספיציפיות כילדים נפגעי טראומה, ילדים אחרי גירושין, ילדים הסובלים מליקויי למידה, חרדות או קשיי שליטה בדחפים וילדים המתמודדים עם פרוצדורות רפואיות ומיומנויות חברתיות לקויות. ערכם של משחקי הלוח ככלי לטיפול בילדים שכיחותם הגדלה של משחקי הלוח בטיפולים מעידה על אמונתם של קלינאים ביעילותם, אך המחקר מציע עדות אמפירית מועטה לאפקטיביות זו. למרות זאת, הצביעו כותבים על מספר שימושים יעילים של משחקי הלוח כקידום המוטיבציה של המטופל לטיפול, יצירת רפורט חיובי והבניית כיוון לטיפול. השימוש במשחקי לוח עשוי "לפתות" ילדים להשתתפות בטיפול (Gardner 1973, 1983), למשל, פיתח את המשחק ה'מדברים, מרגישים ועושים' במטרה להתגבר על התנגדות וחוסר שיתוף פעולה של ילדים בטיפול. מאחר והמשחק הוא מדיום טבעי עבור ילדים, הם לא נוטים לתפוס אותו כחלק מהטיפול ולכן מוכנים לשתף איתו פעולה. כמו כן, ההנאה הכרוכה במשחק עשויה לסייע ולשכך כאב פסיכולוגי. לעיתים מטפלים משתמשים במשחק ככלי אבחוני המאפשר צפייה בדפוסי התנהגות, גישות וקוגניציות. כך, המשחק מאפשר איסוף אינפורמציה והבניית תוכנית טיפולית. שימוש שלישי במשחקי הלוח הוא השימוש בהם כאמצעי להכוונת העבודה הטיפולית. משחקים אף מבססים את הקשר הטיפולי בין המטפל למטופל. במהלך משחק שיתופי הילד חווה את המטפל כפחות מאיים ביחס לגורמי סמכות אחרים, באופן שמסייע לו לפתח מערכת יחסים של אמון. כך, המשחק מסייע לבניית הברית הטיפולית. בנוסף, משחק הלוח מאפשר עיסוק בבוחן מציאות: הילד יכול לתרגל מיומנויות ואסטרטגיות פתרון בעיות בסביבה מכילה ומקבלת ולהתמודד עם נושאים של תחרות, ניצחון והפסד. אסטרטגיות אלו מסייעות בהפנמת נורמות חברתיות. למרות זאת, משחקי לוח משמשים קלינאים מגישות שונות באופנים שונים. מטפל דינאמי, למשל, יראה במשחק אמצעי ביטוי לפנטזיות ומשאלות, בעוד שמטפל העובד בגישה קוגניטיבית התנהגותית ידגיש את השימוש בהם כאמצעי לרכישת מיומנויות התנהגותיות חדשות. גם הדגש ששם המטפל על משחק הלוח משפיע על התוצאה הטיפולית. עבור חלק מהקלינאים משחקי הלוח מהווים אמצעי מרכזי בתהליך השינוי ולכן מהווים מדיום טיפולי מרכזי. במקרים אלו, רגשות ובעיות "played out" במקום "talked out". מגבלות אפשריות למשחקי לוח ככלי לטיפול בילדים תרומתם של משחקי הקופסא זכו להתייחסות רבה אך חסרונותיהם זכו לפחות תשומת לב (Schaefer and Reid, 1986), למשל, הצביעו על חסרונות אלו: משחקי קופסא עשויים להיות מורכבים ולצרוך זמן רב, אשר יכל לשמש לעבודה תרפויטית ישירה יותר. כמו כן, ילדים עשויים לאבד עניין במשחקים קלים או שחוקים מדי (Gardner,1986) טען כי קלינאים עלולים להשתמש במשחקי הלוח באופן חסר זהירות ובזבזני אשר מונע כניסה לרבדים עמוקים יותר. בדומה, המשחק עלול לשמש את המטופל כאמצעי נוח להמנעות מכניסה לנושאים רגשיים- המיקוד בכללי המשחק מסיט את הפוקוס של הילד ממנו עצמו. על אף שחלק מהקלינאים טוענים כי משחקי לוח תורמים ליצירת הקשר הטיפולי, יש שטוענים כי הם יכולים להיות בעלי השפעה הפוכה- האפשרות ליצור קשר עם מבוגר דרך אמצעי מובנה ונוח עלולה לבוא על חשבון יצירת קשר רגשי עמוק יותר. המחלוקת סביב יעילות השימוש במשחקי לוח נובעת בחלקה הגדול מהיעדר מחקר שיטתי בתחום. המחקרים אשר בחנו את השפעת השימוש במשחקי לוח שונים סבלו מבעיות מתודולוגיות קשות כמדגמים קטנים, מדגמים שאינם קליניים, התבססות על תיאורי מקרה יחידניים וכן הלאה. קווים מנחים לבחירת משחקי לוח ככלי לטיפול בילדים ניתן לזהות מספר קווים מנחים אשר עשויים לסייע בתהליך בחירת משחקי קופסא והערכת השימוש בהם בתהליך הטיפולי. קווים אלו דורשים זיהוי של מטרות טיפוליות והערכת ההתקדמות לעברן באמצעות המשחק. יש לציין כי קווים אלו אינם מבוססים על מחקר אמפירי אלא על נסיונם של המחברים: 1. זהה את מטרת השימוש במשחק הלוח- האם המשחק מכוון לחיזוק הקשר הטיפולי או לרכישת מיומנויות ספיציפיות כמיומנויות חברתית והפחתת אימפולסיביות? קבע מראש כיצד תוכל להעריך את ההתקדמות ולדעת מתי להפסיק את המשחק. באופן אידיאלי, המשחק יפסיק כאשר המטרה הטיפולית מושגת, אך על המטפל להפסיק קודם לכן במידה והמשחק אינו אפקטיבי או מזיק. 2. כאשר אתה שוקל שימוש במשחק מסויים , התייחס למאפיינים הבאים: האם מדובר במשחק מסחרי או ייחודי לשימושים טיפוליים? מהי האוריינטציה הטיפולית המנחה את יוצר המשחק, במידה והוא טיפולי? אילו מיומנויות המשחק מבקש להקנות (תקשורת, חיזוק אגו, פתרון בעיות וכד')? האם המשחק מיועד לקבוצת מטרה ספיציפית (נפגעי טראומה מינית, היפראקטיביים וכד')? 3. שים לב שהמשחק תואם את גילו ורמתו ההתפתחותית של המטופל 4. במידה ומדובר במשחק תרפויטי, בדוק האם הוא אכן תקף. 5. שקול מראש כיצד להציג לילד את המשחק- האם להציג אותו כמשחק רגיל או משחק לשיפור מיומנויות ספיציפיות? 6. אם המשחק מכוון לקידום מטרות מחוץ לטיפול, כיצד תקדם את יכולת ההכללה מהטיפול לעולם החיצוני? הערות סיכום כפי ששאפירו (1993) טען, "קשה למצא תרפיסט אשר אין בקליניקה שלו לפחות משחק תרפויטי אחד; במרבית המקרים נמצא ארגז משחקים שלם". בפועל, מטפלים אשר משתמשים במשחקים אלו משתמשים בהם בדרך כלל מבלי לקחת בחשבון את מלוא האפקט שלהם. עובדה זו מדגישה את הצורך בפיתוח כלי הערכה ומחקר אשר יאפשרו בחינה מעמיקה של יעילות משחי הלוח ואופן השימוש בהם. ביבליוגרפיה Matorin, A. I., & McNamara, J. R. (1996). Using board games in therapy with children. International Journal of Play Therapy, 5(2), 3.‏