פורסם ב-

ויסות רגשי והשלכות החשיפה לאירוע טראומטי

ויסות רגשי

ויסות רגשי והשלכות החשיפה לאירוע טראומטי – מאמר

ויסות רגשי והשלכות החשיפה לאירוע טראומטי הוא מאמר שנכתב ע״י טל זכרין, מפתחת ״משחקים בלב״, בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית-MSW. מאמר זה הוא חלק מעבודת המאסטר של לימודי התואר השני.

ויסות רגשי, כלומר היכולת לווסת רגשות קיימת בלב החוויה האנושית והיא מושפעת מגורמים גנטיים וביולוגיים (Beauregard, Levesque & Bourgouin, 2001), מתפקוד חברתי וקוגניטיבי (Schore, 2003, 2005) ומדפוס ההתקשרות בין התינוק-וההורה (דמסיו, 1998; שלג, 2012). המושג ויסות רגשי (Emotion regulation) מתייחס לתהליכים ואסטרטגיות שבאמצעותם האדם מזהה ומבין את רגשותיו (Gross, 1998), מנהל את העיתוי שלהם, את עוצמתם, את אופן חוויתם ואת הבעתם (Gross & Thompshon, 2007). בדומה לכך, ברדלי (2003) רואה את מנגנון הויסות הרגשי כביטוי של יכולת הפרט לעכב התנהגויות בלתי מתאימות שקשורות להצפה רגשית. תהליך זה כולל את היכולת להתארגן לפעולה מכוונת, את היכולת להרגעה עצמית ואת היכולת למקד את תשומת הלב בתכנים חשובים, למרות עוצמת החוויה הרגשית (Bradley, 2003).

בספרות קיימת הבחנה בין שני תהליכים של הויסות הרגשי: ויסות רגשי המתמקד בשלבים הראשוניים של הופעת הרגש (antecedent-focused emotionregulation), המהווה שינוי או ויסות של הרגש הראשוני המתעורר, על ידי שינוי ההערכה הקוגנטיבית שלו לסיטואציה. וויסות רגשי ממוקד-תגובה (response-focused emotion regulation), המתייחס לויסות ההתנהגות, לאחר שהרגש כבר נחווה, וזאת על ידי דיכוי, הסתרה או הגברה של התגובה הרגשית (Grandey, 2000).

באתר משחקים שבלב תוכלו למצוא עושר של כלים ומשחקים לטיפול רגשי.

מקורות ביבליוגרפיים

דמסיו, א. (1998). השגיאה של דקארט- רגשות , היגיון והמוח האנושי. ישראל: הוצאת כנרת.

שלג, צ. (2012). השפעת סגנונות ההתמודדות על דלדול אגו ועל רמת ביצוע במטלה קשבית (עבודת תזה שלא פורסמה). האוניברסיטה העברית, ירושלים, ישראל.

Beauregard, M., Levesque, J., & Bourgouin, P. (2001). Neural correlates of conscious self-regulation of emotion. The Journal of Neuroscience.‏

Bradley, S. J. (2003). Affect regulation and the development of psychopathology, New York, NY:  Guilford Press.‏

Grandey, A. A. (2000). Emotional regulation in the workplace: A new way to conceptualize emotional labor. Journal of occupational health psychology5, 95.‏

Gross, J. J. (1998). The emerging field of emotion regulation: An integrative review. Review of general psychology2, 271.

Gross, J. J., & John, O. P. (2003). Individual differences in two emotion regulation processes: implications for affect, relationships, and well-being. Journal of personality and social psychology, 85, 348.‏

Gross, J.J., & Thompson, R.A. (2007). Emotion regulation: conceptual foundations. In J.J. Gross (Eds.), Handbook of Emotion Regulation.  New York: Guilford Press.

Schore, A. N. (2003). Affect dysregulation and disorders of the self. NY: Norton & Company.

Schore, A. N. (2005). Back to basics attachment, affect regulation, and the developing right brain: Linking developmental neuroscience to pediatrics. Pediatrics in Review26.‏

Van der Kolk, B. A. (1996). The complexity of adaptation to trauma: Self-regulation, stimulus discrimination, and characterological development. New York, US: Guilford Press.

פורסם ב-

רגש – הגדרת הערך בויקיפדיה

רגש - הגדרת הערך בויקיפדיה

רגש – הגדרת הערך בויקיפדיה

רגש – הגדרת הערך בויקיפדיה מתואר כמצב נפשי שיש לו ביטויים סובייקטיביים ואובייקטיביים. הרגש עשוי להתבטא במידות שונות של עוררות גופנית נעימה או לא-נעימה, בדפוסי חשיבה מסוימים ובהתנהגות. רגש מקושר למצב רוחו של האדם, ולאישיותו.

רגשות שונים יכולים להתקיים במקביל. בהתאם לכך, מצבים מסוימים יכולים לעורר מספר רגשות בעצמות שונות ואדם יכול לחוש בו זמנית גם רגשות מנוגדים כגון, שמחה ועצב בו זמנית.

ניתן להמשיך לקרוא כאן

פורסם ב-

כישורים חברתיים וקשיים חברתיים – מאמר

כישורים חברתיים וקשיים חברתיים

כישורים חברתיים וקשיים חברתיים

כישורים חברתיים וקשיים חברתיים הם שני מושגים הלקוחים מעולם הפסיכולוגיה ההתפתחותית והחברתית. כישורים חברתיים תקינים ממלאים תפקיד מרכזי בחיים. ילדים מוכשרים חברתית, הם לרוב פופולריים ואהובים. לעומתם, ילדים אשר מתקשים מבחינה חברתית חווים לעתים תכופות דחייה מבני-גילם וקושי להסתגל. ילדים המתקשים עם כישורים חברתיים מוצאים את עצמם במעגל קסמים: בעקבות הקושי שיש להם ביצירת קשרים חברתיים, הם חווים דחייה – כתוצאה מכך, הם מתקשים להתנסות עם יצירת קשרים חברתיים וממשיכים לחוש בידוד חברתי אשר הולך ומתעצם. 

כבר מגיל צעיר מאוד ילדים לומדים כיצד ליצור קשר עם אנשים אחרים. בגיל כמה שבועות הדבר מתחיל עם הצחוק הראשון של התינוק אל עבר אמו או אביו. הילד זוכה לתגובה חיובית על התנהגות זו ושב ועושה זאת פעם אחר פעם. וכך, לאט לאט, נוצרים הכישורים החברתיים הראשונים – הילד לומד ליצור קשר עם האנשים מסביבו. ההתפתחויות שהילד עובר בשנים שלפניו הן עצומות. כך הוא הדבר גם לגבי התפתחות הכישורים החברתיים.

בגיל 4-5 שנים רוב הילדים יודעים ליצור קשר תקין עם ילדים ומבוגרים בסביבתם. ובכל זאת, קיימת קבוצה של ילדים אשר חווה קשיים רבים עם הדבר. ייתכן שהדבר קורה משום שהילד גדל בסביבה בה, לדוגמא, נמצאים מעט ילדים אחרים והילד עוד לא רכש ניסיון במשחק המשותף עם ילדים. במקרה כזה הילד ידביק במהרה את הפער ויסגל לעצמו את הכישורים החשובים. אולם קיימת גם קבוצת ילדים אשר התנסו לא מעט במשחק ובקשר עם ילדים אחרים ובכל זאת מרגישים אבודים בנוכחותם. במקרים אלו אנו מדברים על קשיים חברתיים ולעתים אף על חרדה חברתית.

קשיים חברתיים

בגיל בית הספר היסודי יש לכארבעה עד שמונה אחוזים מהילדים קשיים חברתיים. כאשר אנו מתבוננים בקבוצת הילדים אשר מקבלת עזרה מקצועית, אנו למדים, כי בין 15%-20% מהם חווים קשיים חברתיים, בין אם בשילוב עם בעיות אחרות ובין אם לאו. חשוב מאוד להתייחס לבעיה זו ולטפל בה בגלל נטייתה לגדול ולא להיעלם, כפי שהיינו מקווים. לצד זאת, בעיות חברתיות מובילות לעתים קרובות לבעיות אחרות כגון, בעיות בתפקוד הלימודי בבית הספר. אנו רואים שבעיות חברתיות מובילות לתלות, לנסיגה ולתוקפנות. ניתן, פחות או יותר, לחלק ילדים עם בעיות חברתיות לשתי קבוצות.

הקבוצה הראשונה היא של ילדים מופנמים וסגורים. לילדים אלה אין או יש מעט מאוד קשר עם בני גילם. הם אינם בולטים בכיתה ולעתים תכופות בית הספר אינו רואה את בעייתם. והם נחווים לעתים קרובות כנוחים ו׳זורמים׳ בכיתה. הם אלה ביישנים, פסיביים ומתאימים את עצמם ביעילות לרצונם של אחרים. הם לא עומדים על שלהם וחווים קושי להביע כעס. אצל רבים מילדים אלה ניתן לראות חרדה חברתית – אצלם פחד הוא בד״כ הבסיס לבעיה החברתית. אגב, חרדה חברתית מופיעה גם אצל ילדים ללא בעיות בכישורים החברתיים. אצל קבוצת הילדים הזו נבחין כי יש להם חבר או שניים טובים. הם בדרך כלל מתקשים עם קבוצות של ילדים.

הקבוצה השנייה כן מנסה ליצור קשר, אולם עושה זאת באופן שגוי. ילדים אלה נראים כמבקשים לריב, מרבים לצעוק, להכות ולדחוף ילדים אחרים. ילדים אלה הופכים לא מעט לקרבנות של הצקה. בית הספר חווה בעייתיות בטיפול בילדים אלה. ילדם אלה אינם אהובים, מפגינים התפרצויות זעם ומתעלמים מזכויותיהם של אחרים.

אצל שתי הקבוצות ניתן לראות, כי לילדים קשה להעריך בצורה נאותה מה הסביבה מצפה מהם. יש להם מעט אמון ביכולות החברתיות שלהם (דבר, שבכל פעם שמצב חברתי נכשל או נתקע, מתחזק ומתקבע יותר ויותר) ופוחדים לעתים קרובות עד כדי הימנעות ממצבים חברתיים.

כיצד נוצרות בעיות בכישורים חברתיים וקשיים חברתיים?

מספר גורמים תורמים להתפתחות של בעיות חברתיות.

אנו רואים כי לעתים קרובות לאחד מההורים של הילד עם הקושי החברתי יש או היה בצעירותו קושי עם מצבים חברתיים. מצד אחד, ניתן לחשוב שלתורשה יש כאן תפקיד מסוים. מצד שני, אנו מבינים שהילד לא זוכה ללמוד את הכישורים החברתיים בצורה נכונה מהוריו. עם זאת, ילדים יכולים לפתח בעיות חברתיות גם בעקבות חוויה לא נעימה או טראומטית שהם חוו בתחום החברתי (הצקות, אלימות מצד ילדים אחרים וכו׳).

לעתים נוצרות הבעיות החברתיות בעקבות חשיבה מוטעית של הילד על עצמו ועל סביבתו. ילדים אלו חושבים לעתים תכופות: ״אף אחד הרי לא רוצה להיות חבר שלי, כולם חושבים שאני מוזר. כל מה שאני עושה הוא ממילא לא נכון״. בעקבות חשיבה מוטעית זו הילד מתחיל להימנע ממצבים חברתיים וכך לא מגיע להזדמנויות לרכישת כישורים חברתיים.

כיצד ניתן לקבוע כי קיימת בעיה?

על מנת לקבוע כי קיימת בעיה חברתית, אנחנו זקוקים לבדיקה יסודית. ננסה לערוך תצפית על התנהגות הילד באותם מצבים שהתנהגות חברתית מתבקשת ממנו (בדרך כלל בבית הספר). נקיים שיחה עם הילד, עם הוריו ועם מחנכת הכיתה בה הילד לומד. לעתים גם נבקש מההורים ומהמורה למלא שאלון. במקרים מסוימים נוכל גם לברר מהי דעתם של תלמידים אחרים באמצעות תיאור כללי של מי הם הילדים הנחמדים ביותר בכיתה ומי הכי פחות – כל זה יקרה באופן אנונימי, כמובן. באופן הזה נקבל תמונה יחסית מדויקת על האופן שבו הילד נחווה בכיתה.

בעזרת המידע שאספנו נוכל לקבוע האם אכן קיימת בעיה חברתית ובאיזה תחום כדאי וחשוב ללוות את הילד. רוב הילדים מפיקים תועלת מעזרה רגשית – הם לומדים לפחד פחות. ילדים אחרים יזדקקו ליותר עזרה בתחום הקוגניטיבי – לילדים אלה נעזור להבין ולצפות את ההתנהגות החברתית של ילדים אחרים. כך גם, נלמד אותם כי במצבים חברתיים קיימות מספר דרכים להתנהג. ילדים אחרים יזדקקו לליווי מוטורי דרך ללמדם כיצד לשחק עם אחרים בלי לדחוף או למשוך.

אילו סוגי טיפול קיימים לשיפור כישורים חברתיים וקשיים חברתיים?

ניתן לחלק את את אפשרויות הטיפול בקשיים חברתיים לארבע קבוצות:

לימוד התנהגות חברתית באמצעות תגמול על התנהגויות רצויות והכחדה של התנהגויות בלתי רצויות. נתחיל עם התנהגויות פשוטות, אולם עם הזמן נעלה את הדרישה לקבלת תגמול. שיטה זו יעילה בהגברת התנהגויות רצויות והפחתת התנהגויות בלתי רצויות. יחד עם זאת, שיטה זו אינה מתאימה לילד שזקוק ללמידה ולרכישה של התנהגויות חדשות. בנוסף, שיטה זו אינה יעילה במיוחד כאשר הילד מפוחד או חרד מאוד.

לימוד התנהגות חברתית באמצעות ׳מודלינג׳ (Modeling). הילד מתצפת קבוצת ילדים אשר מבחינה חברתית מתפקדת היטב, ולאחר מכן מביא את זה לשיחה עם המטפל. שיטה זו יעילה ביצירה של התנהגויות חדשות ולעתים תכופות משולבת עם השיטה הראשונה.

בשיטה הבאה נלמד את הילד התנהגות חברתית על-ידי ללמדו לזהות ולפרש בצורה נכונה קודים חברתיים מסביבתו. באופן הזה משתנה בצורה הדרגתית סגנון חשיבתו של הילד. אנו מציגים ומתארים לילד מצב חברתי. לאחר מכן פותחים בדיון בשאלות הבאות: מה קרה שם, כיצד אני יכול להגיב (יותר מאפשרות אחת), מהי דרך התגובה הטובה ביותר, מה יקרה לאחר התגובה, האם זו אכן הייתה התגובה הטובה ביותר?

על מנת לעשות שימוש יעיל בשיטה זו צריכה להיות לילד מוטיבציה לטיפול ורמה קוגניטיבית גבוהה יחסית. פה הילד לומד התנהגות חברתית באמצעות תרגול של כישורים חברתיים. בתרגול זה מיושמות 3 השיטות שתוארו למעלה בשילוב עם משחקי תפקידים ותרגילים מעשיים. שיטה זו מיושמת בדרך כלל במסגרת קבוצתית. מעבר למתואר כאן, העבודה בקבוצה מאפשרת התנסות חברתית חיובית ומעצימה את הביטחון העצמי.

לבעיות חברתיות יכולה להיות השפעה מכרעת על חיי הילד. על כן, חשוב ונכון לקחת ברצינות את הבעיות הללו ולטפל בהן, בעיקר משום שבעיות חברתיות עלולות גם לגרום לבעיות אחרות. מטרת כל צורות הטיפול שתוארו פה, היא שיפור ויצירת גדילה בכישורים החברתיים. את המטרה ננסה להשיג דרך ללמד ילדים מה עליהם לעשות, כיצד עליהם לעשות זאת ולהעניק להם את הביטחון העצמי להעז ולעשות זאת.

המאמר נכתב ע”י אורי מלמד, פסיכולוג חינוכי מומחה ופסיכותרפיסט ומנהל מרכז ׳כישורים׳ והועתק מאתר סלונה

פורסם ב-

כישורים חברתיים הגדרה מויקיפדיה

כישורים חברתיים

כישורים חברתיים הם מכלול של מיומנויות ויכולות של האדם התורמים לקשרים בין-אישיים ותקשורת עם אנשים אחרים.

כישורים החברתיים משפיעים על התנהגות האדם במצבים חברתיים. כישורים חברתיים כוללים פיתוח יכולת של תקשורת חברתית ומערבים הפעלה של אינטליגנציה רגשית. כישורים חברתיים יכולים לסייע לאדם להתמודד מול מצבים חברתיים מאתגרים כמו לחץ חברתי ולהשפיע על אווירה קבוצתית. בהתאם לכך, יש להם חשיבות רבה לפיתוח יכולת מנהיגות.

כישורים חברתיים מאפשרים לאדם ליצור רושם ראשוני טוב, שהוא אחד המרכיבים המכריעים בקביעת המוניטין והתפיסה הכללית של הזולת אודות אותו האדם.
רכישת כישורים חברתיים היא חלק מתהליך החיברות וההתפתחות החברתית של האדם מילדותו. בהתאם לכך, חלק ניכר מהפעילות בגן ילדים מוקדש לנושא זה והעיסוק בו ממשיך גם במסגרת בית הספר.

יכולות ומיומנויות הנדרשות לרכישת כישורים חברתיים

הכישורים החברתיים נשענים על מגוון יכולות ומיומנויות מתחומים שונים. למשל, שליטה עצמית מסייעת לרכישת כישורים חברתיים, משום שהיא מאפשרת להימנע מהתנהגויות שאינן מקובלות חברתית, אשר תוצאותיהן אינן רצויות לאדם. באופן דומה, רכישת שפה היא הבסיס לכישורים החברתיים המערבים תקשורת מילולית, כמו שימוש בדיבור במהלך שיחה. פיתוח האוריינות‎ חשוב למצבים חברתיים המערבים תקשורת כתובה; מצבים מסוג זה נפוצים במסגרת רשתות חברתיות מקוונות.

פגיעה בכישורים חברתיים

פגיעה בכישורים החברתיים יכולה להשפיע על תפקודו של האדם בחיים האישיים, להקשות עליו להשתלב בחברה וליצור קשר עם קבוצת השווים שלו, ולפגוע באיכות חייו. הנמכה בכישורים חברתיים עלולה לעורר תגובות שליליות מצד הסביבה כמו לעג, כעס, עוינות ובוז. במקרים קיצוניים פגיעה חמורה בכישורים החברתיים יכולה אף להוביל לשנאה ולחרם חברתי‎.

בתחום הבידור מוצגות לעתים קרובות דמויות בעלות קשיים שונים בכישורים החברתיים. דוגמה פופולרית היא דמותו של שלדון קופר מתוך הסדרה “המפץ הגדול”. “היפה והחנון” היא תוכנית מציאות המתארת מפגשים בין גברים בעלי אינטליגנציה גבוהה וכישורים חברתיים נמוכים, לבין נשים יפות בעלות כישורים חברתיים גבוהים שחסר להן ידע כללי בתחומים בסיסיים.

גורמים לפגיעה בכישורים חברתיים
כאמור, רכישת כישורים חברתיים מתבססת על מספר יכולות ומיומנויות בתחומים שונים. בהתאם לכך, ישנם מספר גורמים העלולים להוביל לפגיעה בכישורים חברתיים, אשר כל אחד מהם יכול לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות ובעוצמות שונות. לעתים הפגיעה זניחה או קלה מאוד לטיפול, אך במצבים קיצוניים יותר הפגיעה תשפיע באופן משמעותי על התפקוד החברתי של האדם.

כל אחד מהגורמים צריך להיות מאובחן ומטופל על ידי איש המקצוע המתאים. בנוסף, כישוריו החברתיים של אדם מסוים עלולים להיפגע מיותר מגורם אחד בו זמנית – מצב המכונה תחלואה נלווית או תחלואה כפולה. במקרה זה יש לתת מענה מתאים עבור כל אחד מהגורמים במסגרת תוכנית רב-תחומית.

דוגמאות לגורמים העלולים להוביל לפגיעה בכישורים החברתיים:

  • הפרעה נוירו-התפתחותית‏
  • לקויות שונות הפוגעות ביכולות התקשורתיות, כמו לקות שפה.
  • תסמונות מהספקטרום האוטיסטי כמו אוטיזם קלאסי, תסמונת אספרגר.
  • הפרעה טורדנית-כפייתית.
  • הפרעת אישיות אנטיסוציאלית.
  • אימפולסיביות ופגיעה באינהיביציה, אשר עלולות להקשות על האדם להימנע מפעולות ותגובות שאינן רצויות עבורו. מכיוון שתסמיני הליבה של הפרעת קשב כוללים בין היתר אימפולסיביות ופגיעה באינהיביציה, אוכלוסייה זו נמצאת בסיכון לפגיעה בכישורים החברתיים. עם זאת, הנמכה בתחומים אלו יכולה להיגרם גם מסיבות אחרות.

הועתק מאתר ויקיפדיה

פורסם ב-

משחקי לוח ככלי לטיפול בילדים – מאמר

משחקי לוח ככלי לטיפול בילדים

משחקי לוח ככלי לטיפול בילדים – מאמר

משחקי לוח ככלי לטיפול בילדים מתוארים בספרות כבר משנות העשרים. החל מתחילת המאה ה-20, קלינאים השתמשו במשחק כטכניקה תרפויטית בטיפול בילדים. אנה פרויד (1926/1946), מחלוצות שדה הטיפול במשחק, השתמשה במשחק בכדי להקל על הורבליזציה של מטופליה הצעירים. מלאני קליין (1932) זיהתה את ערכו של המשחק בסיוע לילדים בחקר הפנטזיות שלהם. למרות שמשחק שימש במקור קלינאים שעבדו בטכניקה פסיכואנליטית, כיום זוהי אחת הטכניקות השכיחות בקרב מטפלי ילדים מכל הגישות.

למרות שקלינאים רבים אימצו גישה בלתי ישירה לטיפול במשחק, אחרים נוטים להבנות את המשחק במטרה להנחות את חשיבת והתנהגות הילד לכיוונים מסויימים. קלינאים משתמשים במשחקי לוח הנמצאים על טווח רחב הכולל משחקים קבוצתיים אקטיביים ומשחקי לוח פאסיביים יותר. שכיחותם של משחקי הלוח בטיפול הולכת וגדלה, ומאמר זה יסקור את משחקי הלוח השונים בהם נעשה שימוש בטיפול, על יתרונותיהם וחסרונותיהם. כמו כן, ינתנו קווים מנחים לבחירת משחקים בטיפול עם ילדים.

סוגי משחקי לוח ככלי לטיפול בילדים

ניתן לסווג בדרכים שונות את מאות משחקי הלוח בהם נעשה שימוש בטיפולים. קטגוריזציה נפוצה מבחינה בין משחקי לוח כלליים לאלו שפותחו באופן מיוחד לשימושים טיפוליים. משחקים “מסחריים” כמונופל זוכים לאהדה רבה בקרב ילדים, ו-(Shapiro, 1993) המצדד במשחקים אלו טוען כי “למעשה לא קיים משחק בו ילדים אוהבים לשחק ואותו לא ניתן לרתום למטרות טיפוליות”.
לעומתו (Gardner, 1986) ספקן לגבי כוחם התרפויטי של משחקי לוח מסורתיים. לטענתו, על אף שמשחקים אלו מהנים ועשויים לחשוף חלק מקווי אישיותו של הילד, חסרונותיהם עולים על יתרונותיהם. ראשית, הוא טוען כי בעת משחק לוח נחשפת פחות אינפורמציה ביחס לאינפורמציה הנחשפת בטיפול בצעצועים. שנית, הוא רואה את משחקי הלוח כמשחקי “התחמקות” אשר “מעבירים את הזמן בנעימים” ודורשים מהמטפל להפגין פחות מיומנות טיפולית, וכך מהווים יותר משחק מטיפול. גישתו של גרדנר היא הגישה הפופולרית כיום.

מקור השימוש במשחקי לוח ככלי לטיפול בילדים הוא השימוש בהם בכיתות, אשר מבוסס על ההנחה שאהבתם הטבעית של ילדים למשחק הופכת אותם לכלי למידה יעיל המזמין שיתוף פעולה. משחקי לוח ככלי טיפולי מתפתחים בדרך כלל על בסיס גישה תיאורטית מסויימת, כאשר לטענת (Shapiro (1993 יש להכיר את הגישה כדי להפיק את המיטב מהמשחק. אלא שבפועל, משחקים אלו אינם מספקים אינפורמציה על הגישה התיאורטית העומדת בבסיסם וכך רוכשים אותם מטפלים אשר לא תמיד יודעים לעשות בהם שימוש נכון. הצעד הראשון לפתרון בעיה זו הוא לסווג את המשחקים התרפויטיים לארבע קטגוריות מרכזיות: משחקי תקשורת, משחקי פתרון-בעיות, משחקים מחזקי אגו ומשחקי חברות (סוציאליזציה). משחקי תקשורת מפחיתים את הדגש על תחרות וניצחון, ואינם מעודדים את השחקנים להישגים גבוהים יותר מאלו של שחקנים אחרים. הם מעודדים ביטוי עצמי באמצעות יצירת אווירה מאפשרת ובלתי מאיימת. משחקי פתרון בעיות, לעומת זאת, הם פעמים רבות תחרותיים, בעלי כללים ברורים ומעודדים את השחקנים לביצועים גבוהים. משחקים אלו מספקים אפשרות לתרגול פתרון בעיות ספיציפיות המקושרות לחוויות כגירושין של ההורים או ביצועים לימודיים נמוכים. משחקים מחזקי אגו מקדמים תחרות, אתגר ומיומנות. הם מאפשרים לילד והמטפל להתבונן בתפקודי האגו של הילד כדימוי עצמי, בוחן מציאות, שליטה בדחפים ונשיאת תסכולים. משחקי חברות משמשים בדרך כלל מטפלים קבוצתיים ומכוונים לתרגול אינטראקציות חברתיות. לעיתים מתפתחים משחקים עבור אוכלוסיות ספיציפיות כילדים נפגעי טראומה, ילדים אחרי גירושין, ילדים הסובלים מליקויי למידה, חרדות או קשיי שליטה בדחפים וילדים המתמודדים עם פרוצדורות רפואיות ומיומנויות חברתיות לקויות.

ערכם של משחקי הלוח ככלי לטיפול בילדים

שכיחותם הגדלה של משחקי הלוח בטיפולים מעידה על אמונתם של קלינאים ביעילותם, אך המחקר מציע עדות אמפירית מועטה לאפקטיביות זו. למרות זאת, הצביעו כותבים על מספר שימושים יעילים של משחקי הלוח כקידום המוטיבציה של המטופל לטיפול, יצירת רפורט חיובי והבניית כיוון לטיפול.

השימוש במשחקי לוח עשוי “לפתות” ילדים להשתתפות בטיפול (Gardner 1973, 1983), למשל, פיתח את המשחק ה’מדברים, מרגישים ועושים’ במטרה להתגבר על התנגדות וחוסר שיתוף פעולה של ילדים בטיפול. מאחר והמשחק הוא מדיום טבעי עבור ילדים, הם לא נוטים לתפוס אותו כחלק מהטיפול ולכן מוכנים לשתף איתו פעולה. כמו כן, ההנאה הכרוכה במשחק עשויה לסייע ולשכך כאב פסיכולוגי. לעיתים מטפלים משתמשים במשחק ככלי אבחוני המאפשר צפייה בדפוסי התנהגות, גישות וקוגניציות. כך, המשחק מאפשר איסוף אינפורמציה והבניית תוכנית טיפולית. שימוש שלישי במשחקי הלוח הוא השימוש בהם כאמצעי להכוונת העבודה הטיפולית.

משחקים אף מבססים את הקשר הטיפולי בין המטפל למטופל. במהלך משחק שיתופי הילד חווה את המטפל כפחות מאיים ביחס לגורמי סמכות אחרים, באופן שמסייע לו לפתח מערכת יחסים של אמון. כך, המשחק מסייע לבניית הברית הטיפולית. בנוסף, משחק הלוח מאפשר עיסוק בבוחן מציאות: הילד יכול לתרגל מיומנויות ואסטרטגיות פתרון בעיות בסביבה מכילה ומקבלת ולהתמודד עם נושאים של תחרות, ניצחון והפסד. אסטרטגיות אלו מסייעות בהפנמת נורמות חברתיות. למרות זאת, משחקי לוח משמשים קלינאים מגישות שונות באופנים שונים. מטפל דינאמי, למשל, יראה במשחק אמצעי ביטוי לפנטזיות ומשאלות, בעוד שמטפל העובד בגישה קוגניטיבית התנהגותית ידגיש את השימוש בהם כאמצעי לרכישת מיומנויות התנהגותיות חדשות.
גם הדגש ששם המטפל על משחק הלוח משפיע על התוצאה הטיפולית. עבור חלק מהקלינאים משחקי הלוח מהווים אמצעי מרכזי בתהליך השינוי ולכן מהווים מדיום טיפולי מרכזי. במקרים אלו, רגשות ובעיות “played out” במקום “talked out”.

מגבלות אפשריות למשחקי לוח ככלי לטיפול בילדים

תרומתם של משחקי הקופסא זכו להתייחסות רבה אך חסרונותיהם זכו לפחות תשומת לב (Schaefer and Reid, 1986), למשל, הצביעו על חסרונות אלו: משחקי קופסא עשויים להיות מורכבים ולצרוך זמן רב, אשר יכל לשמש לעבודה תרפויטית ישירה יותר. כמו כן, ילדים עשויים לאבד עניין במשחקים קלים או שחוקים מדי (Gardner,1986) טען כי קלינאים עלולים להשתמש במשחקי הלוח באופן חסר זהירות ובזבזני אשר מונע כניסה לרבדים עמוקים יותר. בדומה, המשחק עלול לשמש את המטופל כאמצעי נוח להמנעות מכניסה לנושאים רגשיים- המיקוד בכללי המשחק מסיט את הפוקוס של הילד ממנו עצמו.
על אף שחלק מהקלינאים טוענים כי משחקי לוח תורמים ליצירת הקשר הטיפולי, יש שטוענים כי הם יכולים להיות בעלי השפעה הפוכה- האפשרות ליצור קשר עם מבוגר דרך אמצעי מובנה ונוח עלולה לבוא על חשבון יצירת קשר רגשי עמוק יותר.

המחלוקת סביב יעילות השימוש במשחקי לוח נובעת בחלקה הגדול מהיעדר מחקר שיטתי בתחום. המחקרים אשר בחנו את השפעת השימוש במשחקי לוח שונים סבלו מבעיות מתודולוגיות קשות כמדגמים קטנים, מדגמים שאינם קליניים, התבססות על תיאורי מקרה יחידניים וכן הלאה.

קווים מנחים לבחירת משחקי לוח ככלי לטיפול בילדים

ניתן לזהות מספר קווים מנחים אשר עשויים לסייע בתהליך בחירת משחקי קופסא והערכת השימוש בהם בתהליך הטיפולי. קווים אלו דורשים זיהוי של מטרות טיפוליות והערכת ההתקדמות לעברן באמצעות המשחק. יש לציין כי קווים אלו אינם מבוססים על מחקר אמפירי אלא על נסיונם של המחברים:
1. זהה את מטרת השימוש במשחק הלוח- האם המשחק מכוון לחיזוק הקשר הטיפולי או לרכישת מיומנויות ספיציפיות כמיומנויות חברתית והפחתת אימפולסיביות? קבע מראש כיצד תוכל להעריך את ההתקדמות ולדעת מתי להפסיק את המשחק. באופן אידיאלי, המשחק יפסיק כאשר המטרה הטיפולית מושגת, אך על המטפל להפסיק קודם לכן במידה והמשחק אינו אפקטיבי או מזיק.
2. כאשר אתה שוקל שימוש במשחק מסויים , התייחס למאפיינים הבאים:
האם מדובר במשחק מסחרי או ייחודי לשימושים טיפוליים?
מהי האוריינטציה הטיפולית המנחה את יוצר המשחק, במידה והוא טיפולי?
אילו מיומנויות המשחק מבקש להקנות (תקשורת, חיזוק אגו, פתרון בעיות וכד’)?
האם המשחק מיועד לקבוצת מטרה ספיציפית (נפגעי טראומה מינית, היפראקטיביים וכד’)?
3. שים לב שהמשחק תואם את גילו ורמתו ההתפתחותית של המטופל
4. במידה ומדובר במשחק תרפויטי, בדוק האם הוא אכן תקף.
5. שקול מראש כיצד להציג לילד את המשחק- האם להציג אותו כמשחק רגיל או משחק לשיפור מיומנויות ספיציפיות?
6. אם המשחק מכוון לקידום מטרות מחוץ לטיפול, כיצד תקדם את יכולת ההכללה מהטיפול לעולם החיצוני?

הערות סיכום

כפי ששאפירו (1993) טען, “קשה למצא תרפיסט אשר אין בקליניקה שלו לפחות משחק תרפויטי אחד; במרבית המקרים נמצא ארגז משחקים שלם”. בפועל, מטפלים אשר משתמשים במשחקים אלו משתמשים בהם בדרך כלל מבלי לקחת בחשבון את מלוא האפקט שלהם. עובדה זו מדגישה את הצורך בפיתוח כלי הערכה ומחקר אשר יאפשרו בחינה מעמיקה של יעילות משחי הלוח ואופן השימוש בהם.

ביבליוגרפיה

Matorin, A. I., & McNamara, J. R. (1996). Using board games in therapy with children. International Journal of Play Therapy, 5(2), 3.

פורסם ב-

רגשות ומודעות עצמית

מהי מודעות עצמית?

אומרים שאי אפשר לנהל את מה שלא מבינים ואי אפשר לנהל את מי שלא מבינים והרי כולנו מנהלים, לפחות את עצמנו, לפחות משתדלים לנהל.
כבר לפני אלפי שנים צווה האורקל מדלפי: “דע את עצמך”. תראו מה זה, גם היום הוא צודק….
המודעות העצמית היא הבסיס לכל התנהלותינו. היא מוגדרת כיכולת להכיר ולהבין את רגשותינו והתנהגויותינו, להבחין בין הרגשות השונים, ולהכיר בהשפעה של הרגשות על פעולותינו.

על רגשות

ההכרות עם עצמנו רחבה וכוללת היבטים רבים. הבסיס עליו מושתתים כל ההיבטים האחרים הוא ההכרות עם הרגשות שלנו.
רגשות הם אינפורמציה, חשובה לא פחות מזו הקוגניטיבית.
הם מגלים לנו דברים על הסיטואציה, על בעיות וקשיים, על נושאים שצריך לטפל בהם והרבה על עצמנו. לכן המודעות להם, היכולת לזהותם, להכיר ולהבין אותם, ולהכניס אותם למערכת הפעולה שלנו, חשובות מאד.
במאמרו פורץ הדרך “מה עושה אדם למנהיג” מגדיר גולדמן את אותה היכרות כ:”הבנה עמוקה של רגשות, חוזקות, חולשות דחפים וצרכים”. בעיניו זהו הבסיס לכל המרכיבים האחרים של האינטיליגנציה הרגשית.
על פי סלוביי ומאייר, החוקרים המובילים בתחום והרואים במודעות העצמית את תמצית האינטיליגנציה הרגשית, היא כוללת את היכולת להבחין ברגשות, להעריך אותם ולהביע אותם, היכולת להבין את תרומתם של הרגשות לחשיבה, הבנה וניתוח.

תשומת הלב היא ההתחלה

השלב הראשון הוא להבחין ברגשות. במקרים רבים הרגשות “עוברים לידינו”. אנחנו לא ממש מבחינים בהם או מתייחסים אליהם. הם לא מהווים בסיס להתנהלות, ולעיתים אפילו להיפך – במקרים רבים מודעות לרגשות נחשבת רכרוכית ולא רלוונטית. אבל הרגשות הם חלק חשוב מאיתנו, מהמידע שלנו על עצמנו – ואם אנחנו לא מבינים את עצמנו, איך נוכל להתנהל באופן נכון, שלא לדבר על להבין אחרים (את הילדים שלנו למשל)?
גם במערכות עסקיות מבינים זאת כיום ומעודדים מודעות לרגשות כחלק מתהליך קבלת החלטות.

הרגשות כחומר למחשבה

כשאנחנו לומדים להיות קשובים לרגשותינו, השלב הבא הוא לנסות ולהעריך אותם – למה אני מרגיש כך, מה עוצמתם של רגשותי במקרה זה, מה קורה לי כשאני חש כך, מה הם גורמים לי לעשות.
אז יש להתייחס אליהם כחומר למחשבה – מה הם אומרים לי? עלי? על מה שקורה? על האחרים סביבי? האם משהו בסיטואציה לא בסדר והרגש מאותת לי להזהר? לשים לב? לקבל החלטה מסויימת ולא אחרת? האם זה משהו בי דווקא? האם זה יושב על איזו נקודה פגיעה? אם כן, אולי כדאי לי לא להגיב מהר, להתגבר על החולשה ולהמשיך כי לא היתה כוונת פגיעה.
כל זה לא אמור רק לגבי רגשות שליליים. גם כשאני שמח או מתלהב כדאי להיות קשוב למה גורם לי לכך, האם השמחה או ההתלהבות מעוגנים במציאות? לאן להמשיך עם התחושות האלו? ואיך לשמר את הרגש החיובי, להעלות אותו שוב בשעת הצורך, להכליל אותו בבנית ההערכה העצמית שלי.

רגשות ומצבי רוח משתנים

תפיסת המציאות שלנו שונה כשאנחנו שרויים במצבי רוח שונים או חווים רגשות שונים וחשוב להיות מודעים לכך ולקחת זאת בחשבון. כשאנחנו עצובים אנו נוטים לראות את הפרטים הקטנים וכמובן גם את הבעיות ואת הדורש תיקון ופחות את התמונה כולה, אף שהיא עשויה להיות טובה משנדמה לנו. כשאנחנו שמחים אנו רואים את התמונה הרחבה, את ההזדמנויות והאפשרויות להתקדמות והצלחה אבל פחות את הקשיים והסכנות גם אם חשוב לשים לב אליהן. לא לשווא מדברים על משקפיים ורודים או שחורים.

תחשבו איך אתם מגיבים, או יותר חשוב מה אתם חושבים, על אותה התנהגות של הילד שלכם כשאתם עייפים ועצבניים וכשאתם נינוחים, בסלון בשבת אחרי מנוחה הגונה או קידום בעבודה. אותו קיפצוץ איסופי של הילד על הספה הופך בתפיסתנו מתהנהגות היפראקטיבית מדאיגה הדורשת ביקור במכון להתפתחות הילד כבר מחר בבוקר, להתעמלות חיננית וספורטיבית שתריץ אותנו לחוג נדיות קומנצ’יות וחלומות על מדליה אולימפית.

שתי זוויות הראיה חשובות באותה מידה ושתיהן תורמות לניתוח וקבלת החלטות נכונות והתנהגות נכונה: לא תמיד הדבר הרצוי הוא לראות את הכל בגדול ובחיובי ולהתעלם מהפרטים הקטנים הלא-סגורים ולא-תקינים. לא הייתם רוצים לטוס במטוס שמכונאי כזה בדק…

לא כדאי להתעלם מהתנהגויות או קשיים של הילד שלנו גם אם התמונה הגדולה נהדרת והוא ילד מקסים ואסור להזניח גם דברים קטנים. האם הילד באמת מפגין חוסר שקט שדורש התייחסות? האם הוא אקטיבי וכדאי למצא לו חוג מתאים או לצאת איתו יותר לפארק? האם הוא גם עוסק בפעילות שקטה, משחק לבד או עם חברים גם במשחקי דמיון או במשחקי קופסה ולא רק משתולל. מה הוא הכי אוהב לעשות? (וכאן מתחברת בחיבור מהיר וישיר המודעות העצמית שלנו עם המודעות לאחר – כשאנחנו מפתחים מודעות לעצמינו אנחנו מתחילים להחיל אותה גם על אחרים ולהבין אותם יותר לעומק).
מאידך אסור להתמקד רק בקשיים או בדרוש תיקון (וגם לנדנד לו על כך) ולא לראות אותו באור הכללי והחיובי שלו. נחשו מה זה יעשה להערכה העצמית שלו… איזון הוא שם המשחק.

רגשות וההתנהגות שלנו

כשאנחנו מבינים את רגשותינו וכיצד הם פועלים עלינו ומפעילים אותנו ומכירים גם כיצד תופסים אותנו האחרים, אנו יכולים יכולים לצפות את הגעתם של הרגשות השונים ולבחור אם להגיב או לא, איך, לשלוט בהם, להערך מולם ולתפעל אותם כך שיפעלו לטובתנו. לטובתנו במשמעות של תפקוד נכון, לנו ולאחרים. לעומת זאת, כשאנחנו לוקים בחוסר מודעות עצמית חסרה לנו אינפורמציה חשובה כדי לקבל החלטות אפקטיביות ואנחנו מועדים לטעויות.

הקומיקאי ג’ק פאר אמר ש”במבט לאחור חיי נראים כמו מרוץ מכשולים אחד גדול, כשאני המכשול העיקרי”. למה לנו לחכות עד שנביט לאחור?
כך למשל אם אני יודע שלוחות זמנים צפופים מלחיצים אותי, אתחיל להתכונן זמן רב יותר מראש. אם קבלת החלטות קשות אינה חביבה עלי, אדאג שיהיו בסביבתי אנשים אמינים שאוכל להתייעץ איתם לפני שאחליט. כשאני מבין את רגשותי אוכל בקלות רבה יותר להתמודד עם אנשים תובעניים או קשים בעבודה או בזמנים קשים ותובעניים של הילדים.

רגשות הם מדבקים, כמו נזלת בערך, וכל אחד מועד להדבק מאנשים סביב וגם להדביק אחרים, במין תגובת שרשרת. כך אחזור הביתה עצבני כי משהו לידי העביר אלי רגשות שליליים ואני ואדביק גם את המשפחה כשאגיע הביתה. אם אני מודע לכך שנדבקתי או שאני עלול להדבק, ברגשות שליליים ממישהו, אני יכול להערך ולנסות למנוע את ההדבקה כלומר לא לקבל את אותו הרגש אלי ובכך לעצור את ההתפשטות לתוך הבית פנימה.

המודעות העצמית תאפשר לי להבין את השפעתם של גורמים שונים על מצב הרוח שלי, כך אוכל להתמודד עם התסכול שהם מסבים לי ולא אתן להם להסיט אותי ממה שחשוב לי, שהוא במקרה של הילדים האהבה והכבוד להם והתפיסה החינוכית שלי. ילדים “מפעילים”אצלנו המון רגשות שונים ושם במיוחד חשוב להיות מודעים למה הרגשות העולים, מה גורם להם וכיצד הכי טוב לפעול.

נכתב ע”י ניבה דולב

הועתק מאתר “הלול הורות בגובה העיניים”

פורסם ב-

אינטליגנציה רגשית מרכיבים והשפעות – מאמר

אינטליגנציה רגשית

אינטליגנציה רגשית והשפעתה

אינטליגנציה רגשית היא מושג המתאר יכולות שונות. נדמיין ילד, מוצלח במיוחד (בטח הילד שלנו, אלא מה?) המפגין יכולת למידה אדירה, קורא בגיל 4 והגננת משבחת אותו, מצטיין בלימודים, אחר כך הולך לאוניברסיטה וגומר בהצטיינות יתרה מחשבים או פיזיקה או כל דבר “נחשב” אחר. עכשיו מה? הוא יוצא אל העולם. הוא צריך למצא עבודה. הוא צריך להבין מה בדיוק מתאים לו, מה הוא אוהב, באיזה סוג ארגון יהיה לו טוב. הוא צריך לזהות הזדמנות, להשתמש בדרכים שונות כולל קשרים וחברים כדי לקבל מידע על אפשרויות. הוא צריך להיות בעל מוטיבציה לחפש (ובהמשך גם לעבוד), לקרא את המפה ולקפוץ על ההזדמנות הטובה ביותר לו. הוא צריך לדעת להתראיין, ליצור קשר טוב ולהשאיר רושם, לקרוא את המציאות סביבו ואת צרכי המערכת מולו, עליו להיות אופטימי גם כשקשה, להאמין בעצמו וביכולותיו, להמשיך לנסות. לא לפחד לאמר את דעתו אבל בצורה שתתקבל על ידי האחרים.

זה מה שצפוי לילד שלנו בעתיד, ואנחנו רק בשלב חיפוש העבודה.
מה עם העבודה עצמה? איך הוא מנהל את עולמו הרגשי בנוגע לעבודתו? כיצד הוא מתארגן? האם הוא שומר מוטיבציה והתלהבות לאורך זמן? מתמיד? האם הוא יודע לקבל משוב וביקורת בצורה בונה שלא פוגעת בהערכתו העצמית? עד כמה הוא לוקח קשה דברים? איך הוא מתמודד עם לחצים ואיך הוא מסתדר עם עמיתיו לעבודה? האם נעים לעבוד איתו? ואיך הוא יוצר קשרים עסקיים ומוכר את הרעיונות שלו?את עצמו?

ומה בתחום האישי? יש לו חברים? חברים קרובים שיש ביניהם יחסים הדדים? אכפת לו מאנשים? הוא דואג לאחרים? אולי אפילו קצת מתנדב? יש לו אחריות לאנשים סביבו?(למשל, גם בבגרותו הוא ידאג למה שקורה אתכם? עם האחים שלו?) עם בת זוג? הוא יודע לבחור את האחת המתאימה ולנהל מערכת יחסים עמוקה וטובה? אנחנו כבר יודעים מהסטטיסטיקות שזה לא יוצא מהשרוול. יחסים צריך לטפח.

מה בין אינטליגנציה רגשית לחוכמה

עכשיו קל לומר: האם באמת מה שחשוב זה רק הצלחה במבחנים, מתי הוא למד לכתוב את השם או לספור עד 12? כמה מאיתנו שואלים את המורה באספת ההורים איך הילד שלנו מתייחס לאחרים? כמה מאיתנו שופטים באותה מידה את ציוניו של הילד שלנו ואת האכפתיות שלו? האמת, לא רק אנחנו, גם בית הספר לא.

כפי שראינו לא תמיד הילד החכם בלימודים חכם גם בחיים. זה לא שלא חשוב להיות תלמיד טוב ואם אפשר גם בעל יכולת גבוהה, אבל היכולת הקוגניטיבית לא מספיקה. אין בכך להוריד מערכה של הלמידה. היא חשובה. אין ספק שיכולת קוגניטיבית, ואפילו לימודית, משמעותית לחיינו. היא כרטיס הכניסה למקומות רבים. אבל אחרי שנכנסנו, היכולות האחרות הן שמשחקות תפקיד גדול הרבה יותר. ורק מבזק קטן: יכולת הלמידה שלנו קשורה קשר ישיר ליכולות האינטליגנציה הרגשית שלנו.

ניתן לתהות האם בגן צריך ללמוד מידע. מה שבטוח הוא שיש ללמוד לתקשר עם ילדים אחרים, ליצור חברויות. להתמודד כשלוקחים לי צעצוע או מחברת, להתחלק בצעצוע שאני משחק בו עכשיו או בתור לפתור תרגיל. לעזוב מה שאני עושה כשקוראים לחזור מההפסקה. לדחות סיפוקים, לווסת את עצמי (ולא לצעוק או לנשוך או לריב), להיות עצמאי ברמת היכולת שלי בכל גיל ולא לפחד להחליט לבד בלי להסתכל מה עושים האחרים. להבין סיטואציות, מתי כדאי לי לבקש להצטרף ומתי עדיף לא, מתי “לעשות צחוקים” בשיעור ומתי לא, איך לבקש מהגננות או מהמורה משהו. להאמין ביכולותי ולא לפחד לנסות משחק או חוג חדש.

זה נשמע טריואלי אבל זה הבסיס להצלחה, בשלב זה ולהמשך. האם מערכת החינוך רואה גם היא את הדברים כך? לגמרי לא בטוח (אבל זה נושא לדיון אחר).

כדאי לבחון איך הילד מתנהל כשהוא בבית. איך נפתרים קונפליקטים בין האחים? מה הוא עושה כשמשהו לא יוצא כמו שהוא רצה, כשאומרים לו לא או כשהוא לא מצליח. האם הוא בד”כ במצב רוח טוב? יודע להביע את רצונותיו אבל בדרך פרודוקטיבית? האם הוא אקטיבי בהשגת מטרותיו או שהוא פסיבי ומחכה לנו? האם הוא עצמאי או תלותי? מבין סיטואציות ומתי כדאי לתת לנו קצת מנוחה אחרי יום קשה או שקט כשיש אורחים ויש עוד המון. לא פחות חשוב – איך היכולות שלנו, ההורים, בכל התחומים האלו? שהרי ידוע שמרבית הלמידה נעשית על ידי מודלים ולא על ידי דיבורים.

מחקר המרשמלו

יכולות אלה של האינטליגנציה הרגשית מתחילות להתפתח בילדות והן משפיעות על העתיד. במחקר שנערך בקרב ילדים (והוכתר בשם “מחקר המרשמלו”) הציע חוקר לילדים מרשמלו. הוא אמר להם שעליו לעזוב את החדר למספר דקות. אם יחכו לו עד שישוב הוא יתן להם שני מרשמלו. אם אינם רוצים לחכות, הם יכולים לקחת מרשמלו אחד מיד. היו שבחרו לחכות והיו שבחרו בסיפוק המיידי. כשעקבו אחרי הילדים האלה במהלך שנות לימודיהם (וזה היה קל כי הם היו ילדי העובדים באותה אוניברסיטה) גילו כי אלה שבחרו לחכות לחוקר ולשני המרשמלו היו תלמידים טובים יותר במהלך שנות לימודיהם, קבלו במבחני הפסיכומטרי האמריקאי ב-200 נקודות יותר מעמיתיהם בעלי המרשמלו האחד ובהמשך היו בעלי משרות בכירות יותר, משכורות גבוהות יותר ובעלי חיי משפחה יציבים יותר. והכל בגלל מרשמלו אחד…
להקדים את המאוחר, המרכיב הדומיננטי בסיפור הוא מרכיב הויסות העצמי.

מתוך העובדה שהאינטליגנציה הרגשית ניתנת לפיתוח, בגיל הילדות אנחנו בונים את יכולותיו של ילדינו לעתיד, באופן רחב ועמוק. לכן חשוב לזהות את המרכיבים בילדינו, לזהות את נקודות העוצמה והאתגר שלהם ולפתח אותם. וברגע שאתה מכיר את המרכיבים אתה לא יכול להמנע מלגלות אותם בכל מקום, בכל אדם ומצב, בכל ספר, ראיון עיתונאי, או סיפור חיים. עד כדי כך הם משמעותיים ומשפיעים.

מרכיבי האינטליגנציה הרגשית

המרכיבים הכלולים באינטליגנציה הרגשית מחולקים לרוב ל-5 קטגוריות מרכזיות:
היכולות התוך אישיות- כל מה שקשור לאדם עם עצמו. המודעות העצמית שלו לרגשותיו, מידת ההערכה העצמית וקבלת העצמי על הטוב יותר והטוב פחות, היכולת לעמוד על שלך ולהביע באופן ברור את הצרכים והרצונות, מידת העצמאות והחתירה למימוש עצמי.
יכולות בין אישיות – קשורות לכל מה שבין האדם לאחרים, למערכות יחסים, ליכולת לזהות רגשות באחר ולהגיב להם, להבין את האחר, לגלות אמפטיה, להיות חלק מקבוצה.
התמודדות עם מצבי לחץ – היכולת לעמוד בלחצים ובתקופות קשות והיכולת לווסת את עצמי, לשלוט בתגובות, להפעיל שיקולי דעת ולדחות סיפוקים
כושר הסתגלות – היכולת להסתגל למצבים חדשים, לגלות גמישות למצבים משתנים ולפתור בעיות בצורות שונות, מגוונות ויצירתיות אך גם באופן מתודולוגי ותוך שיקול דעת.
מצב הרוח הכללי – רמת השמחה והאופטימיות- הוא גם מרכיב המהווה אינדיקציה לתפקוד שאר המרכיבים. שהרי אם אני מעריך את עצמי, חותר להשגת מטרותי, מקיים מערכות יחסים טובות, שולט בכעסים, לא נלחץ מהר ומממש את עצמי- אהיה שמח יותר. לא?

לעיתים קוראים להם חוקרים בשמות מעט שונים או חלוקה מעט שונה אך זהו הבסיס והגישה הרווחת.
כל המרכיבים האלה לא רק משפיעים עלינו כל אחד בנפרד אלא פועלים גם בסינרגיה ומקיימים קשרים פנימיים. מורכב? נכון, הרי כולנו יצורים מורכבים. כל המרכיבים גם חשובים בה במידה ובעלי השפעה על תפקודינו. לכן אין “ציון” באינטיליגנציה רגשית אלא מפה או פרופיל.

המרכיב יוצא הדופן היחיד בכך שיש לו חשיבות רבה יותר או מעין “בכורה” הוא המודעות העצמית הרגשית כיון שהיא הבסיס לאינטיליגנציה הרגשית כולה. כשאינך מבין מה אתה מרגיש, מה מפעיל אותך ומה חשוב לך, כל התפקוד מושפע ונפגע.

נכתב ע”י ניבה דולב, הועתק מאתר הלול

פורסם ב-

זה לא רק הציונים – אינטליגנציה רגשית אצל ילדים

אינטליגנציה רגשית אצל ילדים

רוב בתי-הספר שמים דגש על הישגיו השכליים של התלמיד ומזניחים את התפתחותו הרגשית.
מומחה לחינוך: “מחקרים מוכיחים שאינטליגנציה רגשית יכולה לנבא הצלחה בקריירה טוב יותר מאשר מנת המשכל”

שנים ארוכות ראו באינטליגנציה שכלית גורם מכריע בהתפתחות הילד ובסיכויי הצלחתו, והתעלמו מיכולות חיוניות אחרות, כמו מודעות עצמית, יכולת שליטה על הדחפים, התמדה, מוטיבציה, אמפתיה ויכולת ליצור ולקיים קשרים חברתיים. ובקיצור: אינטליגנציה רגשית.

“אינטליגנציה רגשית איננה נתון מולד, אלא אוסף של יכולות שאפשר לטפח, לחזק ולכוון”, אומרת ד”ר עדנה כצנלסון, ממכללת סמינר הקיבוצים. “מעולם לא הועברה לילדים כמות כה רבה של מידע בלי סינון של מבוגרים כפי שמתרחש היום. אנחנו חיים בתרבות שנותנת מקום לכסף, לכוח ולאינטלקט ופחות לרגשות ולדיאלוג”.

פרופ’ אהרון בן-זאב, רקטור אוניברסיטת חיפה, מאפיין אינטליגנציה רגשית כשילוב אופטימלי של יכולות שכליות ורגשיות. “ממבט ראשון אפשר לחשוב שזה ניגוד, משהו שלא ייתכן, כמו גשם יבש, זאת משום שבהיסטוריה התרבותית העמידו שכל מול רגש ושאלו אצל מי משניהם היתרון, למי עלינו לשמוע”, הוא אומר. “התשובה הרווחת היתה לשכל, כיוון שזה הכושר שמייחד אותנו מהחיות. העדיפות הזו לשכל התבטאה בדיכוי רגשות. זה רווח בכל ההיסטוריה, אם כי בכל תקופה היו כמובן אנשים שחשבו אחרת”.

לדברי בן-זאב, ההבחנה בין שכל לרגש בולטת גם כיום. “גם היום אומרים, ‘תתנהג באופן מקצועי’, ‘צנחנים לא בוכים’, או ‘נשים הן רגשניות ומותר להן להגיב רגשית, ואילו הדימוי הגברי לא מאפשר להתנהג באופן רגשני. המצב האופטימלי הוא לדעת לשלב בין שני הצדדים ולתת משקל מתאים ומינון נכון, בהתאם לנסיבות”.

– מה היתרונות של אינטליגנציה רגשית גבוהה?

“אדם עם אינטליגנציה רגשית גבוהה יכול לתפקד בצורה טובה יותר ולתקשר, דבר שממתן את הרגש השלילי. אדם כזה גם מתנהג בצורה מוסרית יותר ופחות אלימה.

“צריך ללמד רגשות במערכת החינוך כדי שתהיה אינטליגנציה רגשית. כשיודעים מתי הרגשות מתחזקים או מתעוררים, אפשר גם לכוון אותם. לכוון את הרגשות פירושו לכוון את הרגשות השליליים ולחזק את החיוביים. עצם המודעות לרגשות היא צעד ראשון בהכוונתם. ברגע שיודעים למה כועסים או מקנאים, או למה אוהבים, האהבה תהיה חזקה יותר”.

למחוננים יש בעיה

לדברי פרופ’ בן זאב, בחלק מבתי-הספר יש מודעות לאינטליגנציה רגשית, אבל עדיין צריכה להתבצע קפיצת מדרגה בתחום, במסגרתה ייכנס לימוד הרגשות באופן הרבה יותר מסיבי למכללות לחינוך ולבתי-הספר. בן-זאב: “הכרת הרגשות תסייע להתמודד עם מצבים רגשיים, וכך נוכל לגדל ילדים שיו – כלים לכוון את רגשותיהם ולהיות רגועים ומאושרים יותר. מה שקיים בבתי-הספר טוב, אבל מועט”.

בן-זאב מציין כי לתלמידים מחוננים רבים יש בעיה רגשית, היות והמערכת השכלית משתלטת על הכוונת ההתנהגות שלהם. “גם ילדים פחות טובים בהכוונת רגשות”, הוא אומר. “הם רוצים סיפוקים מיידיים כאן ועכשיו, ללא שום דחייה”.

ד”ר יונתן קסלר מהמכללה האקדמית תל-חי מציין, כי רוב בתי-הספר נוקטים בשיטת חינוך המבוססת על הצד הקוגניטיבי. כלומר, דוגלים בלימוד נושאים שהם בעיקר על בסיס שכלי וחשיבתי ובכך מזניחים את הפן הרגשי. קסלר: “מחקרים מוכיחים שאינטליגנציה רגשית יכולה לנבא הצלחה בקריירה בצורה טובה יותר מאשר מנת המשכל, ומכאן הרעיון ליישם בבתי-הספר תוכניות המבוססות על פיתוח האינטליגנציה הרגשית של התלמידים. המטרות של התוכניות האלה הן פיתוח מודעות עצמית, פיתוח תקשורת בין-אישית ובניית ה’אני’ של הילד כדבר שלם, הכולל גם את הצד השכלי וגם את הצד הרגשי”.

לדברי קסלר, בתי-ספר שמיישמים את התוכניות לפיתוח האינטליגנציה הרגשית, משנים למעשה את האקלים הבית-ספרי. “הוכח כי בבתי-ספר אלו יש ירידה ניכרת ברמת האלימות והישגי התלמידים עלו בצורה משמעותית”.

אחת התוכניות הזוכות להצלחה היא “מעגל מפגשים”, במסגרתה נפגשים הילדים כל בוקר עם מחנכת הכיתה כשהם יושבים במעגל, וכל ילד מציג בפני חבריו את מה שמפריע לו. כשהוא מסיים, מי שמעוניין להתבטא ולייעץ לו כיצד לנהוג, מבקש את רשותו. “בשיטה זו”, אומר קסלר, “הילד מרגיש שהוא נמצא במרכז וקשובים לו. הוא פורק את אשר על לבו וכך פנוי לעסוק בלימודים האחרים בצורה הרבה יותר יעילה ומוצלחת”.

ד”ר יוסי גוטרמן, מהמכללה האקדמית תל-חי, מדגיש כי המודעות בארץ לתחום האינטליגנציה הרגשית הולכת וגוברת, בעיקר בקרב אנשי חינוך, אם כי בקרב הפסיכולוגים עדיין יש הרבה ספקנות לנושא. “האינטליגנציה הרגשית עוזרת לנו להבין טוב יותר מה משפיע על היבטים שונים של הסתגלות טובה ושל הצלחה, בהנחה שהמימד האינטלקטואלי לא מסביר את כל התמונה”, מדגיש גוטרמן.

“עד להתפתחות התחום העריכו ילדים ואנשים בצורה חד-מימדית, רק על סמך האינטליגנציה, ואילו עכשיו מתאפשר מישור נוסף, בו אדם יכול להעריך את עצמו ולרכוש תחושה של ערך עצמי. אדם יכול לומר לעצמו לא רק ‘כמה אני חכם’, אלא גם ‘כמה אני רגיש וכמה אני יכול לתקשר עם הסביבה'”.

פרופ’ אהרון בן-זאב: “אדם עם אינטליגנציה רגשית גבוהה יכול לתפקד בצורה טובה יותר. הוא מתנהג בצורה מוסרית יותר ופחות אלימה”

הועתק מאתר YNET

פורסם ב-

מודעות עצמית והשפעתה על ההורות

מודעות עצמית והשפעתה על ההורות

לעיתים מפריע לנו משהו בילד שלנו. מפריע לנו כי הוא מזכיר לנו את עצמנו.
מפריע לנו שהילד חווה דברים שכאבו לנו או שסבלנו מהם בנעורינו והיינו רוצים לחסוך ממנו, או מפריע לנו שהילד מתנהג בצורה שונה מאידיאל הילד שיושב לנו בראש ובכך פוגע בתדמית ההורית שלנו – פתאום אנחנו מרגישים הורים לא מספיק טובים (לאיזה מן הורים יש ילד שלא נותן נשיקה לדודה בלומה??). אנחנו פגועים, עצובים, כועסים או מאוכזבים.
קל לקחת את גידול הילדים באופן רגשי, לקבל דברים כפגיעה אישית, להתרגז או להעלב, לחשוב מחשבות שליליות ולהגיב מתוך רגשות אלה.
זה בדיוק המקום בו נכנסת המודעות העצמית. הפעולה של להיות מודע לרגשות האלה, לזהות אותם, להבין מה אנחנו מרגישים, למה אנחנו מרגישים כך, כיצד הרגשות גורמים לנו לפעול ולהבין מה אנחנו בוחרים לעשות.
זה השילוב בין הרגש, לחשיבה ולהתנהגות. זהו בסיסה של האינטיליגנציה הרגשית.
בראיה רחבה יותר, מודעות עצמית כוללת לא רק את הרגשות אלא גם את מערכת הערכים שלנו, הפרדיגמות שלנו, ההרגלים שלנו- המכלול שהוא “אנחנו”.

על הפרדיגמה ההורית

מי שמכיר את עצמו יודע לא רק איך הוא מרגיש אלא גם מה חשוב לו, מה ערכי הליבה שלו והאם הוא פועל על פיהם או סוטה מהם. כשאדם מודע לעצמו, הוא חושב גם על לאן הוא הולך ומדוע הוא רוצה ללכת לשם והאם החלטותיו ובחירותיו מקדמים אותו בדרך הנכונה לו. הוא מודע לפרדיגמות – שהן המפות התפיסתיות שלו ומה מונח מאחוריהן – האם הן נשענות על בסיס מוצק ותואמות את מערכת הערכים שלנו.
“ילד הוא יצור חלש הזקוק להגנה” היא פרדיגמה ל”מהם ילדים” בדיוק כמו “ילד יכול להסתדר לבד ולא צריך לכרכר סביבו”. “העולם הוא מקום נפלא” כמו גם “העולם הוא מקום מסוכן ויש להזהר ולהשמר” כולן תפיסות קבילות. הן מניעות את התנהלותם של ההורים האוחזים בהם בין אם הם מודעים להן או לא, אבל כל אחת מהן מניעה את ההורה בכיוון אחר.
כדאי לנו להיות מודעים לפרדיגמות שלנו, לבדוק מהן ואיך הן משפיעות על הדרך בה אנחנו מגדלים את ילדינו, האם הן הנכונות לנו.
חשוב לזכור שאין אמת אחת ושאם ההיפך של שחור הוא לבן, ההיפך של אמת היא אמת אחרת. לכן לעיתים כדאי לבדוק גם פרדיגמות חלופיות ולנסות להבין אם יש בהן משהו שמתאים לנו.

הרגלים

נדבך ראשון בפרדיגמה ההורית ההיא ההרגלים.
לכולנו יש הרגלים. חלקם סתמיים כמו סדר הפעולות בבוקר או ההרגל לקרא את העיתון מהסוף (ולא לסגור את משחת השיניים), אבל חלקם הרגלים עמוקים יותר וקשורים להתנהלות המשמעותית יותר שלנו. רוב האנשים אינם מודעים למה שהם עושים מתוך הרגל, לדרך בה ההרגלים משפיעים על אחרים וכיצד חלק מההרגלים מקלקלים לנו.
חשבו למשל על התנהלות הבוקר שלנו עם הילדים, מההתלבשות (או אי ההתלבשות) בבוקר ללשתות את החלב (או לסרב לשתות אותו). יש לנו בד”כ רפרטואר הרגלי תגובה קבוע: מנדנוד לכעס, להתעלמות או הפצרות ושוחד. עכשיו תעשו חשבון כמה הרגלים כאלה פרוסים על פני היום, השבוע, החודש, השנה.
לא קל להפרד מהרגלים כאלה. גם אם מנסים. השלב הראשון הוא להתבונן בעצמנו ולזהות אותם. אחר כך לבחון אלו מהם משרתים אותנו ואלו תוקעים אותנו או מקשים עלינו את החיים ואז לנסות להפרד מהם.
לכן, לגבי כל אותם דברים המרכיבים אותנו ואת ההורות שלנו – הרגשות, הפרדיגמות, ההרגלים והצרכים, הרצונות וה”שריטות” שלנו – מודעות עצמית של הורה חשובה ראשית כלפי עצמו, דרך ההיכרות שלו עם עצמו. אדם מודע רגשית ריאלי יותר באשר לעצמו, מבטא רגשות באופן חופשי ופתוח, מבין מה עובר עליו, מכיר את מגבלותיו וחי עמן בשלום, אך גם מנסה לשפר אותן (ויכול גם לצחוק על עצמו). הוא מזהה תופעות ובעל יכולת בחירה- בחירת התגובה הרצויה, הנכונה לו והמקדמת ביותר.

הורות מודעת

נדבך שני היא מודעות עצמית של ההורים בהקשר להורות שלהם. מהם הערכים שלהם כהורים, מה חשוב להם, כיצד הם רוצים לגדל את ילדיהם, מהם הדגשים החשובים ביותר, על מה לא יוותרו ועל מה אפשר לוותר (שהרי אי אפשר לירות לכל הכיוונים). הורות צריכה להיות דבר מושכל, מודע.

הנדבך השלישי הוא מודעות לילד שלנו. רק אדם מודע לעצמו יכול להיות מודע לאחר (וכאן חזרנו שוב לסינרגיה בין המרכיבים). רק מתוך תהליך ההכרות שלנו עם עצמינו אנחנו יכולים לעשות את אותו תהליך לגבי הילדים שלנו, ולהבין מי הם ומה מרכיב אותם. מה הם מרגישים בסיטואציות שונות, מה הם חושבים ומה דפוס התגובה שלהם. מה נקודות החוזק שלהם ומה האתגרים, מה מקל עליהם להתמודד ומה אנחנו רוצים לפתח.
כשאני יודע שהילד שלי נצמד כי הוא חושש לאבד אהבה, אני לא כועס עליו שהוא “נדבק”. אני מבין את הרגשות שלו, את מה שהוא חושב ופועל לשנות את תחושותיו ולחזק אותו וכך ההתנהגות ה”נדבקת” תשתנה. ילדים בדרך כלל לא קמים בבוקר ומחליטים להיות מעצבנים. משהו עומד מאחורי ההתנהגות.
מכאן נגזר הנדבך האחרון- המודעות של הילד לעצמו ולרגשותיו.
ואז באה שאלת השאלות: איך נפתח את המודעות העצמית של ילדינו. וככל שהמילה גדולה ובומבסטית, כל ילד יכול לפתח אותה בהתאם לשלב ולגיל בו הם נמצאים. זה לא סרט למבוגרים בלבד.

ראשית, בעצם המודעות שלנו אנו נתנהל אחרת עם הילדים. נהווה מודל לחיקוי וננהג איתם ממקום נכון יותר, מודע, קשוב להם ובעל אג’נדה חינוכית מוצקה יותר. והרי ילדים לומדים הכי טוב ממודלים.

אם אנו חושבים באופן עקבי ורציף על חינוך ילדינו, לעקרונות המנחים אותנו ולפעולות שאנו נוקטים ומתכננים לנקוט ואנחנו מודעים להם ולעולמם הפנימי, אם אנו רואים באמת לנגד עינינו את הילד שלנו – לא דמות דמיונית שאנו רוצים לראות – ואנחנו לא משליכים את החלומות והחששות שלנו עליו, הרי נקטנו צעדים לחינוכו כבר מיום לידתו. אם אנו עונים על צרכיו במשך כל הזמן ומחזקים את הדרוש חיזוק לאורך כל הדרך – אנו מגדלים את הילדים באופן פרו-אקטיבי.
ובכל זאת, מה לנו ולתאוריות? למי יש זמן וכוח? הרי אנחנו צריכים להתמודד עם הילדים יום יום, שעה שעה וברוך השם יש עם מה להתמודד.. ובסדר היום האינטנסיבי שלנו, מספיק יפה מצידנו אם נצליח לעבור את היום בשלום. מי צריך פילוסופיות כשהילד “חוטף קריזה” מול מדף הממתקים כשסרבנו לקנות לו את הממתק החמישי או מפליק לאחותו הקטנה שפשוט עברה בסביבה. אנחנו הרי רק רוצים לדעת מה הכי נכון לעשות, לא?
אז זהו, שצריך גם וגם. כמו שאומרים: ” אם אתה לא יודע לאן אתה שט, שום רוח לא תביא אותך לשם”.

נכתב ע”י : ניבה דולב

המאמר הועתק מאתר הלול, הורות בגובה העיניים