אינטליגנציה רגשית והשפעתה
אינטליגנציה רגשית היא מושג המתאר יכולות שונות. נדמיין ילד, מוצלח במיוחד (בטח הילד שלנו, אלא מה?) המפגין יכולת למידה אדירה, קורא בגיל 4 והגננת משבחת אותו, מצטיין בלימודים, אחר כך הולך לאוניברסיטה וגומר בהצטיינות יתרה מחשבים או פיזיקה או כל דבר “נחשב” אחר. עכשיו מה? הוא יוצא אל העולם. הוא צריך למצא עבודה. הוא צריך להבין מה בדיוק מתאים לו, מה הוא אוהב, באיזה סוג ארגון יהיה לו טוב. הוא צריך לזהות הזדמנות, להשתמש בדרכים שונות כולל קשרים וחברים כדי לקבל מידע על אפשרויות. הוא צריך להיות בעל מוטיבציה לחפש (ובהמשך גם לעבוד), לקרא את המפה ולקפוץ על ההזדמנות הטובה ביותר לו. הוא צריך לדעת להתראיין, ליצור קשר טוב ולהשאיר רושם, לקרוא את המציאות סביבו ואת צרכי המערכת מולו, עליו להיות אופטימי גם כשקשה, להאמין בעצמו וביכולותיו, להמשיך לנסות. לא לפחד לאמר את דעתו אבל בצורה שתתקבל על ידי האחרים.
זה מה שצפוי לילד שלנו בעתיד, ואנחנו רק בשלב חיפוש העבודה.
מה עם העבודה עצמה? איך הוא מנהל את עולמו הרגשי בנוגע לעבודתו? כיצד הוא מתארגן? האם הוא שומר מוטיבציה והתלהבות לאורך זמן? מתמיד? האם הוא יודע לקבל משוב וביקורת בצורה בונה שלא פוגעת בהערכתו העצמית? עד כמה הוא לוקח קשה דברים? איך הוא מתמודד עם לחצים ואיך הוא מסתדר עם עמיתיו לעבודה? האם נעים לעבוד איתו? ואיך הוא יוצר קשרים עסקיים ומוכר את הרעיונות שלו?את עצמו?
ומה בתחום האישי? יש לו חברים? חברים קרובים שיש ביניהם יחסים הדדים? אכפת לו מאנשים? הוא דואג לאחרים? אולי אפילו קצת מתנדב? יש לו אחריות לאנשים סביבו?(למשל, גם בבגרותו הוא ידאג למה שקורה אתכם? עם האחים שלו?) עם בת זוג? הוא יודע לבחור את האחת המתאימה ולנהל מערכת יחסים עמוקה וטובה? אנחנו כבר יודעים מהסטטיסטיקות שזה לא יוצא מהשרוול. יחסים צריך לטפח.
מה בין אינטליגנציה רגשית לחוכמה
עכשיו קל לומר: האם באמת מה שחשוב זה רק הצלחה במבחנים, מתי הוא למד לכתוב את השם או לספור עד 12? כמה מאיתנו שואלים את המורה באספת ההורים איך הילד שלנו מתייחס לאחרים? כמה מאיתנו שופטים באותה מידה את ציוניו של הילד שלנו ואת האכפתיות שלו? האמת, לא רק אנחנו, גם בית הספר לא.
כפי שראינו לא תמיד הילד החכם בלימודים חכם גם בחיים. זה לא שלא חשוב להיות תלמיד טוב ואם אפשר גם בעל יכולת גבוהה, אבל היכולת הקוגניטיבית לא מספיקה. אין בכך להוריד מערכה של הלמידה. היא חשובה. אין ספק שיכולת קוגניטיבית, ואפילו לימודית, משמעותית לחיינו. היא כרטיס הכניסה למקומות רבים. אבל אחרי שנכנסנו, היכולות האחרות הן שמשחקות תפקיד גדול הרבה יותר. ורק מבזק קטן: יכולת הלמידה שלנו קשורה קשר ישיר ליכולות האינטליגנציה הרגשית שלנו.
ניתן לתהות האם בגן צריך ללמוד מידע. מה שבטוח הוא שיש ללמוד לתקשר עם ילדים אחרים, ליצור חברויות. להתמודד כשלוקחים לי צעצוע או מחברת, להתחלק בצעצוע שאני משחק בו עכשיו או בתור לפתור תרגיל. לעזוב מה שאני עושה כשקוראים לחזור מההפסקה. לדחות סיפוקים, לווסת את עצמי (ולא לצעוק או לנשוך או לריב), להיות עצמאי ברמת היכולת שלי בכל גיל ולא לפחד להחליט לבד בלי להסתכל מה עושים האחרים. להבין סיטואציות, מתי כדאי לי לבקש להצטרף ומתי עדיף לא, מתי “לעשות צחוקים” בשיעור ומתי לא, איך לבקש מהגננות או מהמורה משהו. להאמין ביכולותי ולא לפחד לנסות משחק או חוג חדש.
זה נשמע טריואלי אבל זה הבסיס להצלחה, בשלב זה ולהמשך. האם מערכת החינוך רואה גם היא את הדברים כך? לגמרי לא בטוח (אבל זה נושא לדיון אחר).
כדאי לבחון איך הילד מתנהל כשהוא בבית. איך נפתרים קונפליקטים בין האחים? מה הוא עושה כשמשהו לא יוצא כמו שהוא רצה, כשאומרים לו לא או כשהוא לא מצליח. האם הוא בד”כ במצב רוח טוב? יודע להביע את רצונותיו אבל בדרך פרודוקטיבית? האם הוא אקטיבי בהשגת מטרותיו או שהוא פסיבי ומחכה לנו? האם הוא עצמאי או תלותי? מבין סיטואציות ומתי כדאי לתת לנו קצת מנוחה אחרי יום קשה או שקט כשיש אורחים ויש עוד המון. לא פחות חשוב – איך היכולות שלנו, ההורים, בכל התחומים האלו? שהרי ידוע שמרבית הלמידה נעשית על ידי מודלים ולא על ידי דיבורים.
מחקר המרשמלו
יכולות אלה של האינטליגנציה הרגשית מתחילות להתפתח בילדות והן משפיעות על העתיד. במחקר שנערך בקרב ילדים (והוכתר בשם “מחקר המרשמלו”) הציע חוקר לילדים מרשמלו. הוא אמר להם שעליו לעזוב את החדר למספר דקות. אם יחכו לו עד שישוב הוא יתן להם שני מרשמלו. אם אינם רוצים לחכות, הם יכולים לקחת מרשמלו אחד מיד. היו שבחרו לחכות והיו שבחרו בסיפוק המיידי. כשעקבו אחרי הילדים האלה במהלך שנות לימודיהם (וזה היה קל כי הם היו ילדי העובדים באותה אוניברסיטה) גילו כי אלה שבחרו לחכות לחוקר ולשני המרשמלו היו תלמידים טובים יותר במהלך שנות לימודיהם, קבלו במבחני הפסיכומטרי האמריקאי ב-200 נקודות יותר מעמיתיהם בעלי המרשמלו האחד ובהמשך היו בעלי משרות בכירות יותר, משכורות גבוהות יותר ובעלי חיי משפחה יציבים יותר. והכל בגלל מרשמלו אחד…
להקדים את המאוחר, המרכיב הדומיננטי בסיפור הוא מרכיב הויסות העצמי.
מתוך העובדה שהאינטליגנציה הרגשית ניתנת לפיתוח, בגיל הילדות אנחנו בונים את יכולותיו של ילדינו לעתיד, באופן רחב ועמוק. לכן חשוב לזהות את המרכיבים בילדינו, לזהות את נקודות העוצמה והאתגר שלהם ולפתח אותם. וברגע שאתה מכיר את המרכיבים אתה לא יכול להמנע מלגלות אותם בכל מקום, בכל אדם ומצב, בכל ספר, ראיון עיתונאי, או סיפור חיים. עד כדי כך הם משמעותיים ומשפיעים.
מרכיבי האינטליגנציה הרגשית
המרכיבים הכלולים באינטליגנציה הרגשית מחולקים לרוב ל-5 קטגוריות מרכזיות:
היכולות התוך אישיות- כל מה שקשור לאדם עם עצמו. המודעות העצמית שלו לרגשותיו, מידת ההערכה העצמית וקבלת העצמי על הטוב יותר והטוב פחות, היכולת לעמוד על שלך ולהביע באופן ברור את הצרכים והרצונות, מידת העצמאות והחתירה למימוש עצמי.
יכולות בין אישיות – קשורות לכל מה שבין האדם לאחרים, למערכות יחסים, ליכולת לזהות רגשות באחר ולהגיב להם, להבין את האחר, לגלות אמפטיה, להיות חלק מקבוצה.
התמודדות עם מצבי לחץ – היכולת לעמוד בלחצים ובתקופות קשות והיכולת לווסת את עצמי, לשלוט בתגובות, להפעיל שיקולי דעת ולדחות סיפוקים
כושר הסתגלות – היכולת להסתגל למצבים חדשים, לגלות גמישות למצבים משתנים ולפתור בעיות בצורות שונות, מגוונות ויצירתיות אך גם באופן מתודולוגי ותוך שיקול דעת.
מצב הרוח הכללי – רמת השמחה והאופטימיות- הוא גם מרכיב המהווה אינדיקציה לתפקוד שאר המרכיבים. שהרי אם אני מעריך את עצמי, חותר להשגת מטרותי, מקיים מערכות יחסים טובות, שולט בכעסים, לא נלחץ מהר ומממש את עצמי- אהיה שמח יותר. לא?
לעיתים קוראים להם חוקרים בשמות מעט שונים או חלוקה מעט שונה אך זהו הבסיס והגישה הרווחת.
כל המרכיבים האלה לא רק משפיעים עלינו כל אחד בנפרד אלא פועלים גם בסינרגיה ומקיימים קשרים פנימיים. מורכב? נכון, הרי כולנו יצורים מורכבים. כל המרכיבים גם חשובים בה במידה ובעלי השפעה על תפקודינו. לכן אין “ציון” באינטיליגנציה רגשית אלא מפה או פרופיל.
המרכיב יוצא הדופן היחיד בכך שיש לו חשיבות רבה יותר או מעין “בכורה” הוא המודעות העצמית הרגשית כיון שהיא הבסיס לאינטיליגנציה הרגשית כולה. כשאינך מבין מה אתה מרגיש, מה מפעיל אותך ומה חשוב לך, כל התפקוד מושפע ונפגע.
נכתב ע”י ניבה דולב, הועתק מאתר הלול
