פורסם ב-

המשחק הטיפולי – מאמר מאת טל זכרין

המשחק הטיפולי

המשחק הטיפולי – מאמר מאת טל זכרין

המשחק הטיפולי הוא מושג תיאורתי המתאר מרחב טיפולי יחודי הנוצר בין הילד, למטפל ולמשחק. במאמר זה אציג את תהליך התפתחות המשחק הטיפולי כחלק מעבודתי עם ילדי שדרות בשני העשורים האחרונים האחרון.

התפתחות המשחק הטיפולי – בנימה אישית

שמי טל זכרין. בהכשרתי אני עובדת סוציאלית – MSW ומטפלת סומטית- SEP, מומחית בטיפול בטראומה. אני עובדת עם תושבי שדרות והישובים סביבה, ומתרכזת בחיזוק החוסן האישי והקהילתי דרך טיפול קבוצתי, משפחתי ופרטני.

לאורך השנים הארוכות בהן אני עוסקת בטיפול באוכלוסיה המתמודדת מזה שני עשורים עם חשיפה ממושכת לטראומה, מצאתי את עצמי לא אחת, עם הרגשה שהכלים הרבים שעומדים לרשותי כאשת מקצוע אינם מספקים את הצרכים המורכבים של האוכלוסייה עמה אני עובדת. מקום מאתגר זה היווה עבורי את הקרקע לפיתוח של סדרת משחקים טיפוליים – ״משחקים שבלב״.

לפני שאסביר את המושג “המשחק הטיפולי”, אני רוצה לספר קצת על החיים בשדרות, מזוית ראיה של אשת טיפול ותושבת העיר. העיר שדרות חשופה מאז שנת 2000 לירי טילים מתמשך מכיוון רצועת עזה. במהלך שנים אלו, כתוצאה מירי הטילים, נהרגו 18 בני אדם, מבוגרים וילדים. בנוסף, אנשים רבים נפצעו בגופם, לקו בחרדה ונזק משמעותי נגרם לבתים ולרכוש (Dekel & Nuttman-Shwartz, 2009). למרות שילדות אמורה להיות התקופה הכי מהנה וחסרת דאגות במהלך חייו של אדם, לא כך הדבר הוא עבור ילדי שדרות. חווית החיים הבסיסית של תושבי שדרות בכלל וילדים בפרט היא חווית חיים חסרת בטחון – העולם עבור ילדי שדרות – אינו מקום בטוח! גם כאשר יש הפוגה בת ימים, שבועות ואף חודשים, תגובותיהם של ילדים רבים באזור ממשיכות להיות דריכות ומתח (Brom et al., 2007; Pat-Horenczyk et al., 2012; Solomon & Lavi, 2005) וכל התרעה נוספת של “צבע אדום” משחזרת עבורם את החוויה הטראומטית (Baum, 2012).

בשנים ארוכות אלו ילדי שדרות לא הורשו כמעט לצאת ולשחק בהפסקות או אחר הצהריים פשוט כי היה מסוכן מידי. אט אט נפגעה יכולתם של הילדים בשדרות לשחק ויחד עם פגיעה זו התפתחו פתולוגיות רבות נוספות. עיכוב בהתפתחות קשיי למידה, ירידה בתפקוד קוגניטיבי, קשיים בוויסות הרגשי, עוררות גבוהה( Pat-Horenczyk et al., 2007, 2012; Sagi-Schwartz, 2008; Solomon & Lavi, 2005; Skuse, 2011), רגישות שמיעתית ותחושתית, תחושת עתיד מוגבלת ופסימית וקושי במתן אמון באחרים (Feldman & Vengrober, 2011).

בשנת 2000, כשהתחלתי לעבוד עם ילדי שדרות היה צורך בהתערבות מהירה מאוד לאוכלוסיה גדולה מאוד. מה שהוביל אותי לפתח את המשחקים הייתה הבנה אינטואיטיבית כי יש משהו במשחק שיאפשר לי גישה מהירה אל ליבם של הילדים, שיאפשר לי ליצור עימם קשר ואמון. ככל ששיחקתי עם הילדים בשדרות ועם כל משחק נוסף שפיתחתי התגברה בתוכי ההבנה לגבי חשיבות המשחק והיכולת לשחק כאמצעי לטיפול בטראומה.

חשיבותו של המשחק להתפתחות האנושית

התבוננות בטבע מלמדת אותנו כי בעלי חיים משחקים מיום היוולדם. גור שלא לומד דרך המשחק איך לצוד – הישרדותו מוטלת בספק. גוזל שלא לומד דרך המשחק לעוף ימות אף הוא. תינוק שאינו מושיט את ידו לאחוז בקישוט שתלוי על מיטתו מעורר את דאגתה של הסובבים אותו.  מכאן אנו למדים שגם אם משחק הוא הזדמנות להנאה שמחת חיים צחוק וחוויה חיובית, הוא כנראה קודם כל עונה על צורך קיומי והישרדותי.  המשחק מהווה כלי ראשוני אינטואיטיבי להתפתחות תקינה של ילדים כמו של בעלי החיים בשל היותו כלי רב ממדי ובמהלך התפתחותו של הילד המשחק נשאר אבן יסוד של העולם הפנימי ומציאת הדרך מהפנים החוצה. היכולת לשחק, ללמוד ולהתפתח דרך המשחק הופך לדרך מוכרת עבור הילד, דרך שתשרת אותו להמשך חייו.

חשיבות המשחק החברתי קבוצתי

האינטימיות הנוצרת במשחק הטיפולי והקבוצתי מפתחת תהליכי סוציאליזציה וחיברות כגון הבנת גבולות וכללים, הבחנה בין מותר ואסור, לכידות, חברות, קשר ושייכות. המשחק מאפשר הזדמנות להתאמן, לתרגל ולרכוש מיומנויות כגון עבודת צוות, תכנון אסטרטגיה,יחסי גומלין ושיתוף פעולה וכן מיומנויות רגשיות כגון התמודדות עם הפסד והצלחה, רמאות ויושר, שמחה לאיד ושמחה בהצלחת האחר. כך מתפתחים יכולות בסיסיות של תקשורת כמו הקשבה, סבלנות, פשרה, וויתור. תהליך משמעותי נוסף המתרחש דרך המשחק החברתי הוא תהלך למידה המתקיים דרך התבוננות וחיקוי האחר.

המשחק הוא מרחב פוטנציאלי של היווצרות חיים משמעותית, התרחשות בוראת של העצמי. היכולת לשחק היא מרחב בו נובע מעיין היצירתיות של כל ילד, מגרש המשחקים הרגשי המאפשר חיים, במובן – אני משחק משמע אני קיים.

המשחק הטיפולי – המשגה

המשחק הטיפולי הוא משחק המכיל בתוכו שני מרחבים בו זמנית: מרחב אחד בו קיימים כללים וחוקים מעולם המשחק, ומרחב שני בו קיימים כללים וגבולות מעולם הטיפול. כששני המרחבים הללו נפגשים יחד, נוצר מרחב חדש בטוח ומוגן של אפשרויות פוטנציאליות לטיפול, למידה, ריפוי וצמיחה. דרך המשחק מתאפשרת חשיפה רגשית, מקום להבעה ותקשורת, סובלימציה של רגשות כמו תוקפנות, תסכול ואכזבה לצד הנאה, שמחה, הומור, סקרנות והתרגשות.  המשחק הטיפולי הוא חוויה חד פעמית וייחודית שבבסיסה קיים מפגש בין האינטראקציה האישית והאינטראקציה הבין אישית. חוויה ייחודית זו מתאפשרת דרך סטינג קבוע בו הכללים והחוקים ברורים אך מעצם טבעו של משחק הוא גמיש ויצירתי. מרחב המשחק הטיפולי הוא שער כניסה לעולם בעל איכות ילדית, המסירה הגנות ומסכות והעמדת פנים. זהו מרחב המאפשר לחזור לחוויות ראשוניות של קבלה ללא תנאי וייצוג יחסי אובייקט ובכך לתמוך בתיקון תהליכי ההתקשרות הבסיסיים.

המשחק הטיפולי מאפשר לילד רגעים של למידה וגילוי עצמי לצד הזדמנות להיות שייך, תורם ופעיל. כל ילד מביא איתו אל מרחב המשחק הטיפולי את השלב ההתפתחותי על רצף הגיל, את הצרכים היחודיים לו, המזג האישי, והקשיים אתם הוא מתמודד. המשחק הטיפולי מאפשר נגיעה עדינה במורכבויות רגשיות, חברתיות והתנהגותיות בשילוב הומור קלילות יצירתיות ודמיון שהם אבני הדרך של כל משחק. דרך משחק טיפולי ניתן להגיע בקלות ובמהירות יחסית ליצירת קשר עם ילדים המתנהגים בביישנות, מופנמות, חוסר רצון לתקשר, חרדה ועד ילדים הסובלים מטראומות שונות מכיוון שאף ילד אינו חסין בפני התשוקה לשחק.

האינטראקציה תוך כדי המשחק הטיפולי מאפשרת תהליך חיובי של יצירת קשר ודיאלוג “בגובה העניים” החשוב כל כך לביסוס אוטונומיה ומערכות יחסים.  שני הצדדים – ילד ומבוגר, שחקנים במשחק, על שניהם חלים כללים זהים, ולשניהם סיכוי שווה לנצח או להפסיד. עבור הילד, נתפס המבוגר במשחק הטיפולי  כמודל להתמודדות וכדמות סמכותית מרגיעה מנחמת ויוצרת בסיס בטוח. עבור המבוגר המשחק הוא הזדמנות לגלות ולפתח את עצמו.

כך הופך המשחק הטיפולי  לראי מעודן דרכו מתבוננים המטפל והמטופל, המבוגר והילד, על דפוסים התנהגותיים, רגשיים ומחשבתיים. התבוננות זו מרחיבה את המודעות ומאירה קשרים אפשריים בין סגנון המשחק של כל אחד, הקונפליקטים הפנים והתוך אישיים, הבחירות ההתנהגותיות והשתקפותם במציאות החיים היומיומית. התהליך הטיפולי ממשיך להתקיים גם כשהמשחק מסתיים דרך תהליך רפלקטיבי הנע בין החוויה בזמן המשחק למציאות הקונקרטית בין העשייה (doing) לבין ההוויה (being) הנמצאים בבסיס כל תראפיה באשר היא.

מקורות

Baum, N. (2012). ‘Emergency Routine’: The Experience of Professionals in a Shared Traumatic Reality of War. British Journal of Social Work42, 424-442.‏

Brom, D., Pat-Horenczyk, R.  & Baum, N., (2007). Children in the wake of the second lebanese war: Findings of the city-wide school based screening process in nahariya. Report submitted to the Municipality of Nahariya, Northern New Jersey Federation, Israel Trauma Coalition and  the United Jewish Communities.

Dekel, R., & Nuttman-Shwartz, O. (2009). PTSD and PTG following Qassam attacks: Correlations and contributors among development town and kibbutz residents. Health and Social Work34, 87-96.

Pat-Horenczyk, R., Abramovitz, R., Peled, O., Brom, D, Daie, A. & Chemtob, C. M. (2007). Adolescent exposure to recurrent terrorism in Israel: Posttraumatic distress and functional impairment. Journal of Orthopsychiatry, 77, 76-85.

Pat-Horenczyk, R., Achituv, M., Kagan-Rubenstein, A., Khodabakhsh, A., Brom, D., & Chemtob, C. (2012). Growing up under fire: Building resilience in young children and parents exposed to ongoing missile attacks. Journal of Child & Adolescent Trauma, 5, 303-314.

Solomon, Z., & Lavi, T. (2005). Israeli youth in the second Intifada: PTSD and future orientation. Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry44(11), 1167-1175.‏

פורסם ב-

חשיבות המשחק להתפתחות ילדים – מאמר

חשיבות המשחק להתפתחות ילדים - מאמר

חשיבות המשחק להתפתחות ילדים – מאמר

חשיבות המשחק להתפתחות ילדים מוסבר למעשה כאמצעי חשוב ביותר בהתפתחותם של ילדים, היות והוא מלמד אותם על עצמם, על היכולות שלהם ועל ההתייחסות שלהם לעולם. הורים רבים שואלים את עצמם האם האם משחק עם הילד/ה הוא בזבוז זמן? ההפך הוא הנכון! הורים רבים אשר נמצאים בסיטואציה של משחק עם ילדם מעדיפים ללמדו תכנים חדשים על פני האפשרות הפשוטה – לשחק עימו. המחשבה העומדת מאחורי זה יכולה להיות “משחק הוא ביזבוז זמן וחסר תועלת בעוד שכאשר אני מלמד אותו דברים חדשים הוא נתרם מכך”, אולם אלה אינם פני הדברים. בנוסף, חשיבות המשחק להתפתחות ילדים היא בכך שהוא יוצר יחסים חמים במשפחה, חוויות טובות ודרכו אפשר ללמד את הילד להתמודד עם בעיות ולפתח את הדמיון. ההתפתחות של יכולת המשחק הסימבולי של הילד מצריכה מעורבות הורית וכאן עולה השאלה כיצד עושים זאת?

הכלל החשוב ביותר במשחק משותף עם ילד הוא לעקוב אחר ההובלה של הילד. הורים פעמים רבות מבנים את המשחק של הילד ומחלקים לו הוראות כיצד לבצע את הדברים, והתוצאה היא חוויה לא מתגמלת בעבור שני הצדדים. חשוב לזכור כי המטרה היא לפתח דרך המשחק את הדמיון והעצמאות של הילד ולחזק את בטחונו העצמי ותחושת השליטה והכוח שלו. לכן, הילד צריך להיות המוביל במשחק וההורה המובל. המשחק הוא הזדמנות לשיתוף פעולה ולא כדאי לנצלו לתחרות או הפגנת כוח.

בזמן המשחק המשותף עם הילד רצוי שלא לשאול את הילד שאלות (איזו חיה זאת?) אלא פשוט לתאר את מה שהילד עושה (אתה מאכיל את הסוס). חשוב גם להימנע מהערות ותיקונים, כל אלה חוסמים את החקירה העצמאית של הילד ועוצרים אותו מלפתח רצף במשחק. חשוב לשבח את הילד על הרעיונות שהוא מציג (למשל: “איזה רעיון יפה לעשות ארוחה לבובות”) ולזכור שהתוצר הסופי אינו המטרה אלא התהליך.

כאשר הילד נתקל בקושי במהלך המשחק אל תמהר לעזור לו, אלא רצוי להציע לו לעשות את הדברים יחד. אפשר לתת הצעה, ולבקש מהילד להציע הצעות לפתרון גם משלו. לעודד אותו שהוא יכול למצוא פתרון. פתרון הבעיה במקומו של הילד מגבירה את התלות במבוגר ופוגעת בהערכה העצמית של הילד.

זכרו, חצי שעת משחק משותף ביום בו ניתנת תשומת לב חיובית רבה, יכולה להפחית התנהגות שלילית.

ילדים זקוקים לעיתים לחזור שוב ושוב על אותו המשחק על מנת לצבור בטחון, אם ידרשו למשחק מורכב יותר הם עלולים להרגיש חוסר בטחון ותחושת כישלון ולכן חשוב לאפשר להם את החזרתיות ולהתאים את קצב המשחק אליהם. אם הילד מתנגד למשחק מסוים כדאי לעבור למשחק אחר שהוא מעוניין בו, זכרו המטרה היא להגביר את בטחונו העצמי של הילד ותחושת השליטה שלו.

עימותים בין הורה לילד נוצרים פעמים רבות סביב משחקי קופסא, כאשר הילד מסרב לשחק לפי הכללים הכתובים. חשוב להבין כי יכולת ההבנה של חוקים אצל ילדים בני פחות משבע עד שמונה שנים היא חלקית. לכן אם ילד מציע חוקים שעוזרים לו לנצח צריך לאפשר זאת, ללא חשש שהוא לא ילמד להפסיד בכבוד, את זה הוא ילמד בחיים האמיתיים…

כתבה: מאיה אחירז. פסיכולוגית התפתחותית מומחית

פורסם ב-

המלצות על משחקי קופסא לילדים – מאמר

המלצות על משחקי קופסא לילדים - מאמר

המלצות על משחקי קופסא לילדים – מאמר

המלצות על משחקי קופסא לילדים הוא מאמר על הרצון המשותף לכל ההורים הרוצים קשר קרוב ומשמעותי עם ילדיהם. הרוב המוחלט של ההורים יודע שלשחק עם הילדים זה דבר טוב. גם משחקי ספורט מחוץ לבית, גם משחקי יצירה ודמיון, וגם משחקי קופסא בבית. המגוון אינסופי.

משחקים מהנים, יש בהם שמחה, ונוצרת קרבה ללא מאמץ רב, פשוט דרך החוויה המשותפת. דרך המשחק הילדים רוכשים ידע, לומדים דרכי התמודדות, למשל עם כללי המשחק, ועם תחרות והפסדים. דרך המשחק מתרגלים מיומנויות פיזיות, שכליות, חברתיות. רוכשים בטחון וקירבה במשפחה. רק טוב יש במשחק משותף של הורים עם ילדיהם.

אז למה בבתים רבים ממעטים ההורים לשחק עם הילדים?

יש הורים שעומס משימות החיים גורם להם לשכוח את חשיבות המשחק, ואת ההנאה ממנו. במרוץ היומיום יש תמיד משימות חשובות יותר, יש עניני משמעת וסדר יום לטפל בהם, והמשחק נדחק לשוליים, ומתקיים רק לעיתים רחוקות. זה טבעי וכמעט בלתי נמנע בחיינו המודרניים והלחוצים.

יש הורים המודים, שהם לא אוהבים את משחקי הילדים, מרגישים טפשי, משעמם. מעדיפים לעשות עם הילדים דברים אחרים. הם נמנעים ממשחקים כמה שניתן, ואם כבר מוכרחים הם משחקים בחוסר הנאה.

והילדים? הם תמיד אוהבים זמן משחק והנאה עם ההורים, לפחות בגילאים הצעירים, ועד גיל ההתבגרות. אין הדבר אומר, שהם תמיד מרוצים ומאושרים תוך כדי המשחק. הם יכולים להתרגז, להיות מתוסכלים מהפסד, להיות עצובים או לנסות להשתלט. עבורם המשחק הוא ‘כמו החיים’ והם לוקחים אותו ברצינות.

הורים לעיתים מחמיצים את היתרונות שבמשחק כי הם מנסים לחנך את הילדים ‘להנות מהמשחק’, וכועסים כשהילדים מבטאים רגשות אחרים.

המלצות על משחקי קופסא לילדים – המלצות להורים:

-הרבו לשחק עם ילדיכם. גם בעומס החיים זיכרו שהפוגת המשחק חשובה, לא פחות משיעורים, או עיסוק בנושא חינוכי רשמי אחר- שיעורי בית, סידור החדר וכו’. אם עברו שבועות ולא שיחקתם, התעקשו על הפנאי המהנה של המשחק. בצעו אותו גם בתוך העומס.

– הנהיגו הרגל של משחק משפחתי- פעם בשבוע , זמן קבוע בו משחקים. שישי לפנות ערב, אחד מימי סוף השבוע בו ההורים יותר פנויים. משחק של הורה עם ילד, הורים עם כל הילדים. ההרגל משריש את המשחק שיהיה חלק מההווי המשפחתי. ילדים והורים זוכרים את ההרגל, והוא הופך להיות חלק נעים מהזכרונות המשפחתיים.

  • ביחרו עם הילדים משחקים שמהנים אותם, וגם אתכם.
  • קחו את הילדים לבחור משחקים. תנו להם הנחיה בין אלו משחקים לבחור. למשל, בין משחקי קופסא מסוימים שאתם מגדירים, ונהלו משא ומתן של בחירה משותפת.
  • אפשרי גם שכל ילד יבחר משחק שאהוב עליו, וגם ההורה יבחר משחק שאהוב עליו, ותשחקו במשחקים ‘לפי תור’. כל שבוע במשחק המועדף על מישהו אחד. כך ילמדו הילדים להתחשב ברצונות של אדם אחר, ולהתאמץ עבורו. מסר חינוכי ממדרגה ראשונה.
  • גוונו במשחקים, קנו כל תקופה משחק חדש, כדי שיהיה מעניין, וכדי שתתקדמו במשחקים לפי ההתפתחות של הילדים.
  • ביחרו משחקים שיש בהם ערך חינוכי והתפתחותי לילדים-
  • אין צורך לבחור במשחקים עם מארזים מפוארים. דוקא המשחקים הישנים והקלסיים, שבהם שיחקנו בילדותינו יכולים להיות מתאימים- הם גם מהנים וגם מפתחים מיומנויות.

לילדים בגיל הצעיר, יוכי בן נון הפסיכולוגית הראשית של ‘בריאות כללית’ ממליצה על :

*דמקה- כבר ילדים מגיל חמש יכולים ללמוד את המשחק, אבל ילדים מגיל שבע ומעלה יפיקו ממנו את המירב. זהו משחק אסטרטגיה בו על הילד לקחת בחשבון נתונים רבים ולהתיחס אליהם בו זמנית. זהו משחק שמלמד ‘לחשוב קדימה’ ולתכנן, וגם להתיחס לתכנון של מי שמולך. לנחש מה הוא חושב, ובכך לתרגל מיומנות חברתית חשובה. זהו משחק מצוין לילדים אימפולסיביים והיפראקטיביים, כי הם צריכים ללמוד לא ‘להגיב מהבטן’ אלא לחשוב ולתכנן כדי להצליח.

*משחק הזכרון. אפשר להתחיל מגיל שלוש. בתחילה צריך לשחק עם מספר קטן של קלפים , ולהקפיד שהדוגמאות על הכרטיסים תהיינה ברורות ומוכרות לילד. ככל שהגיל עולה אפשר לעבור למספר גדול יותר של פירטי זכרון.

משחק הזכרון מאמן את הזכרון החזותי והמרחבי של הילד, מתרגל סריקה מהירה של גירויים, והתמקדות בגירוי הרצוי. היתרון של המשחק הוא שניתן להעלות את רמתו עם עליית הגיל של הילדים.

*דוקים- משחק מעולה מגיל ארבע וחצי- חמש. מתרגל מוטוריקה עדינה, קורדינציה, ריכוז, סבלנות ותכנון. לעיתים דוקא הילד עם אצבעותיו הקטנות מצליח יותר מהמבוגר בהפרדת הדוקים.

*ומשחק קלאסי אחרון- רביעיות. אפשר לשחק מגיל שלוש ואילך, ובכל פעם להשתמש ברביעיות אחרות. יש משחקי רביעיות המותאמות גם למבוגרים, כך למשל משחק הרביעיות היפהפה על תל אביב וירושלים. המחשחק מאמן יכולת מיון והכללה. מלמד ילדים מושגים, מכנה משותף, מה דומה ומה שונה. המשחק מתרגל גם כישורי זכרון. דרך המשחק רוכשים גם ידע על התכנים השונים של הקלפים.

משחקים נוספים לילדים בוגרים יותר יכולים להיות משחק ‘הרמז’ המתרגל הסקת מסקנות לוגית בהקשר של פתרון בעיה בלשית. המשחק ‘שדה תעופה’ המלמד התמצאות גאוגרפית במדינות העולם, מונופול כמובן, המלמד ניהול פיננסי וידע על ערים בעולם.

לרוב המשחקים יש ערך חינוכי כלשהו, זאת בנוסף לערך המשפחתי החיובי הקבוע של בילוי זמן משותף של ההורים והילדים.

– ביחרו משחקים שיאפשרו לילדים להצליח-

ביחרו משחקים ברמה של הילדים, שיוכלו לחוות הצלחה ונצחון, גם אם לא כל הזמן, אז לפחות חלק מהזמן. כך המשחק יהיה חוויה מהנה ולא מתסכלת.

– הרשו לעצמכם להנות במשחק ‘כמו ילדים’- תנו לילדים לראות את ההורים שלהם בדרך אחרת מאשר זו הבוגרת אליה הם רגילים. הרשו לעצמכם לצחוק, להתחרות, לכעוס. ‘שחקו על באמת’, אך ללא הגזמה. כל זאת כמובן בשליטה, ובידיעה שאתם משחקים בשביל הילדים בעיקר, ולכן הצרכים שלכם במשחק בכל זאת משניים.

מאת חלי ברק- שטיין

פסיכולוגית חינוכית מומחית. יעוץ להורים, יעוץ זוגי ומשפחתי.