מהי מודעות עצמית?
אומרים שאי אפשר לנהל את מה שלא מבינים ואי אפשר לנהל את מי שלא מבינים והרי כולנו מנהלים, לפחות את עצמנו, לפחות משתדלים לנהל.
כבר לפני אלפי שנים צווה האורקל מדלפי: “דע את עצמך”. תראו מה זה, גם היום הוא צודק….
המודעות העצמית היא הבסיס לכל התנהלותינו. היא מוגדרת כיכולת להכיר ולהבין את רגשותינו והתנהגויותינו, להבחין בין הרגשות השונים, ולהכיר בהשפעה של הרגשות על פעולותינו.
על רגשות
ההכרות עם עצמנו רחבה וכוללת היבטים רבים. הבסיס עליו מושתתים כל ההיבטים האחרים הוא ההכרות עם הרגשות שלנו.
רגשות הם אינפורמציה, חשובה לא פחות מזו הקוגניטיבית.
הם מגלים לנו דברים על הסיטואציה, על בעיות וקשיים, על נושאים שצריך לטפל בהם והרבה על עצמנו. לכן המודעות להם, היכולת לזהותם, להכיר ולהבין אותם, ולהכניס אותם למערכת הפעולה שלנו, חשובות מאד.
במאמרו פורץ הדרך “מה עושה אדם למנהיג” מגדיר גולדמן את אותה היכרות כ:”הבנה עמוקה של רגשות, חוזקות, חולשות דחפים וצרכים”. בעיניו זהו הבסיס לכל המרכיבים האחרים של האינטיליגנציה הרגשית.
על פי סלוביי ומאייר, החוקרים המובילים בתחום והרואים במודעות העצמית את תמצית האינטיליגנציה הרגשית, היא כוללת את היכולת להבחין ברגשות, להעריך אותם ולהביע אותם, היכולת להבין את תרומתם של הרגשות לחשיבה, הבנה וניתוח.
תשומת הלב היא ההתחלה
השלב הראשון הוא להבחין ברגשות. במקרים רבים הרגשות “עוברים לידינו”. אנחנו לא ממש מבחינים בהם או מתייחסים אליהם. הם לא מהווים בסיס להתנהלות, ולעיתים אפילו להיפך – במקרים רבים מודעות לרגשות נחשבת רכרוכית ולא רלוונטית. אבל הרגשות הם חלק חשוב מאיתנו, מהמידע שלנו על עצמנו – ואם אנחנו לא מבינים את עצמנו, איך נוכל להתנהל באופן נכון, שלא לדבר על להבין אחרים (את הילדים שלנו למשל)?
גם במערכות עסקיות מבינים זאת כיום ומעודדים מודעות לרגשות כחלק מתהליך קבלת החלטות.
הרגשות כחומר למחשבה
כשאנחנו לומדים להיות קשובים לרגשותינו, השלב הבא הוא לנסות ולהעריך אותם – למה אני מרגיש כך, מה עוצמתם של רגשותי במקרה זה, מה קורה לי כשאני חש כך, מה הם גורמים לי לעשות.
אז יש להתייחס אליהם כחומר למחשבה – מה הם אומרים לי? עלי? על מה שקורה? על האחרים סביבי? האם משהו בסיטואציה לא בסדר והרגש מאותת לי להזהר? לשים לב? לקבל החלטה מסויימת ולא אחרת? האם זה משהו בי דווקא? האם זה יושב על איזו נקודה פגיעה? אם כן, אולי כדאי לי לא להגיב מהר, להתגבר על החולשה ולהמשיך כי לא היתה כוונת פגיעה.
כל זה לא אמור רק לגבי רגשות שליליים. גם כשאני שמח או מתלהב כדאי להיות קשוב למה גורם לי לכך, האם השמחה או ההתלהבות מעוגנים במציאות? לאן להמשיך עם התחושות האלו? ואיך לשמר את הרגש החיובי, להעלות אותו שוב בשעת הצורך, להכליל אותו בבנית ההערכה העצמית שלי.
רגשות ומצבי רוח משתנים
תפיסת המציאות שלנו שונה כשאנחנו שרויים במצבי רוח שונים או חווים רגשות שונים וחשוב להיות מודעים לכך ולקחת זאת בחשבון. כשאנחנו עצובים אנו נוטים לראות את הפרטים הקטנים וכמובן גם את הבעיות ואת הדורש תיקון ופחות את התמונה כולה, אף שהיא עשויה להיות טובה משנדמה לנו. כשאנחנו שמחים אנו רואים את התמונה הרחבה, את ההזדמנויות והאפשרויות להתקדמות והצלחה אבל פחות את הקשיים והסכנות גם אם חשוב לשים לב אליהן. לא לשווא מדברים על משקפיים ורודים או שחורים.
תחשבו איך אתם מגיבים, או יותר חשוב מה אתם חושבים, על אותה התנהגות של הילד שלכם כשאתם עייפים ועצבניים וכשאתם נינוחים, בסלון בשבת אחרי מנוחה הגונה או קידום בעבודה. אותו קיפצוץ איסופי של הילד על הספה הופך בתפיסתנו מתהנהגות היפראקטיבית מדאיגה הדורשת ביקור במכון להתפתחות הילד כבר מחר בבוקר, להתעמלות חיננית וספורטיבית שתריץ אותנו לחוג נדיות קומנצ’יות וחלומות על מדליה אולימפית.
שתי זוויות הראיה חשובות באותה מידה ושתיהן תורמות לניתוח וקבלת החלטות נכונות והתנהגות נכונה: לא תמיד הדבר הרצוי הוא לראות את הכל בגדול ובחיובי ולהתעלם מהפרטים הקטנים הלא-סגורים ולא-תקינים. לא הייתם רוצים לטוס במטוס שמכונאי כזה בדק…
לא כדאי להתעלם מהתנהגויות או קשיים של הילד שלנו גם אם התמונה הגדולה נהדרת והוא ילד מקסים ואסור להזניח גם דברים קטנים. האם הילד באמת מפגין חוסר שקט שדורש התייחסות? האם הוא אקטיבי וכדאי למצא לו חוג מתאים או לצאת איתו יותר לפארק? האם הוא גם עוסק בפעילות שקטה, משחק לבד או עם חברים גם במשחקי דמיון או במשחקי קופסה ולא רק משתולל. מה הוא הכי אוהב לעשות? (וכאן מתחברת בחיבור מהיר וישיר המודעות העצמית שלנו עם המודעות לאחר – כשאנחנו מפתחים מודעות לעצמינו אנחנו מתחילים להחיל אותה גם על אחרים ולהבין אותם יותר לעומק).
מאידך אסור להתמקד רק בקשיים או בדרוש תיקון (וגם לנדנד לו על כך) ולא לראות אותו באור הכללי והחיובי שלו. נחשו מה זה יעשה להערכה העצמית שלו… איזון הוא שם המשחק.
רגשות וההתנהגות שלנו
כשאנחנו מבינים את רגשותינו וכיצד הם פועלים עלינו ומפעילים אותנו ומכירים גם כיצד תופסים אותנו האחרים, אנו יכולים יכולים לצפות את הגעתם של הרגשות השונים ולבחור אם להגיב או לא, איך, לשלוט בהם, להערך מולם ולתפעל אותם כך שיפעלו לטובתנו. לטובתנו במשמעות של תפקוד נכון, לנו ולאחרים. לעומת זאת, כשאנחנו לוקים בחוסר מודעות עצמית חסרה לנו אינפורמציה חשובה כדי לקבל החלטות אפקטיביות ואנחנו מועדים לטעויות.
הקומיקאי ג’ק פאר אמר ש”במבט לאחור חיי נראים כמו מרוץ מכשולים אחד גדול, כשאני המכשול העיקרי”. למה לנו לחכות עד שנביט לאחור?
כך למשל אם אני יודע שלוחות זמנים צפופים מלחיצים אותי, אתחיל להתכונן זמן רב יותר מראש. אם קבלת החלטות קשות אינה חביבה עלי, אדאג שיהיו בסביבתי אנשים אמינים שאוכל להתייעץ איתם לפני שאחליט. כשאני מבין את רגשותי אוכל בקלות רבה יותר להתמודד עם אנשים תובעניים או קשים בעבודה או בזמנים קשים ותובעניים של הילדים.
רגשות הם מדבקים, כמו נזלת בערך, וכל אחד מועד להדבק מאנשים סביב וגם להדביק אחרים, במין תגובת שרשרת. כך אחזור הביתה עצבני כי משהו לידי העביר אלי רגשות שליליים ואני ואדביק גם את המשפחה כשאגיע הביתה. אם אני מודע לכך שנדבקתי או שאני עלול להדבק, ברגשות שליליים ממישהו, אני יכול להערך ולנסות למנוע את ההדבקה כלומר לא לקבל את אותו הרגש אלי ובכך לעצור את ההתפשטות לתוך הבית פנימה.
המודעות העצמית תאפשר לי להבין את השפעתם של גורמים שונים על מצב הרוח שלי, כך אוכל להתמודד עם התסכול שהם מסבים לי ולא אתן להם להסיט אותי ממה שחשוב לי, שהוא במקרה של הילדים האהבה והכבוד להם והתפיסה החינוכית שלי. ילדים “מפעילים”אצלנו המון רגשות שונים ושם במיוחד חשוב להיות מודעים למה הרגשות העולים, מה גורם להם וכיצד הכי טוב לפעול.
נכתב ע”י ניבה דולב
הועתק מאתר “הלול הורות בגובה העיניים”
